העדות המלאה
עדות
אבי דבוש
אבי דבוש, פעיל חברתי ופוליטי, שהה בבוקר שבת עם זוגתו ענת ושני ילדיה בקיבוץ נירים. עם הישמע "צבע אדום" סגרו עצמם בממ"ד; כששמע יריות ניצל הזדמנות ונעל את הבית. במשך השעות בממ"ד התכתב עם הוריו ועם שני ילדיו המודאגים ששהו בבית אימם בברור חיל. בשעות אחר הצהרים חולצו לאולם מרכזי יחד עם חברי הקיבוץ – שם עודכנו על החברים שנחטפו לעזה ועל הנרצחים. את דרך היציאה מהקיבוץ לאילת הוא מתאר כ"באב אל ואד" של מכוניות שרופות. הוא מודה על ניסים קטנים - הילדים שלא ישנו בנירים ועל כך שלא בילו בחוף זיקים כמדי שבת. מבית המלון באילת הוא מרכז את נושא משפחות החטופים ובקשר עם משפחות ההרוגים.
אבי, יליד אשקלון, חי כל חייו בסביבת עוטף עזה. גם כיום הנגב הוא עבורו בית. לצד תחושת כישלון הוא מצהיר כי אירועי שבעה באוקטובר שינו את מפת הדרכים אבל לא את היעד לשלום ושגשוג – עבור הישראלים והפלסטינים.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
אבי דבוש
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 04.06.2024
צילום: סלעית בשן
ראיון: שירי צור
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: רותם חרמון
קולוריסט: חגי שריר
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
