העדות המלאה
עדות
דב גולומבוביץ
דב גולומבוביץ, פליט שואה מפולין, ולילי, שורדת שואה מצרפת, נפגשו בתנועת הנוער במלבורן אוסטרליה. הם הקימו בנירים בית ומשפחה. לילי ז"ל הייתה עובדת סוציאלית מהראשונות בארץ, ודב מורה להיסטוריה בתיכון האזורי "מעלה הבשור". בקיבוץ כיהנו בתפקידים ציבוריים. דב לימד עברית עד 6 באוקטובר 2023. בליל שישי אירחו את משפחתם אך אלה לא נשארו ללון. כשהחלו אזעקות צבע אדום והגיעה ההודעה על חדירה נכנס דב לממ"ד ושהה שם שמונה שעות. בזכות סידור נעילה מיוחד הממ"ד האטום לרעשים היה בטוח. הודעות הווטסאפ המחישו את התקדמות המחבלים בקיבוץ. דב חולץ על ידי הצבא. במפגש עם החברים במועדון התבהר סיפור הקרב בנירים, על קורבנותיו. כהיסטוריון, דב מדגיש את ההבדל בין השואה לבין מתקפת הטרור על העוטף. לטענתו, כיום, שלא כבעבר, כל העולם שונא את ישראל. ולמרות שאין להשוות בין השואה לשבעה באוקטובר, מדובר בהסלמת היחס השלילי לישראל. דב יחזור לנירים, כנאמר בשיר הפרטיזנים: אנחנו פה.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
דב גולומבוביץ
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
אליחי בנטל
"אנחנו חייבים לצאת מכאן לפני שהאש תגיע אלינו" - אלי מזרחי מעין השלושה, מתאר את אירועי שבעה באוקטובר
יגאל קריחלי-דוד
"הטלפון שלו עצר באזור חאן יונס" - יגאל קריחלי-דוד מספר על החרדה לגורל בנו בשבעה באוקטובר בנירים
גבי אנקר
"שתי שורות מאחורינו חטפו את חנה פופלוול ואת הבן שלה נדב זכרונו לברכה" - מספר גבי אנקר מנירים
צבי אלון
"בממ"ד היה חם וחשוך והיינו מוכנים למצב שחלילה המחבלים ייכנסו אלינו" - צבי אלון מספר על 7.10 בבארי
פרח פילו
"אני מבינה ממה שכתבו בקבוצה איך המחבלים מתקדמים וידעתי שהם בשכונה שלי" - פרח פילו על 7.10 בבארי
יהודית ניר
"הייתי חזקה כל החיים. הפעם היחידה שקרסתי הייתה אז" - יהודית ניר מספרת על שבעה באוקטובר במפלסים
