
העדות המלאה
עדות
ענבל אלון
אסף בנה ועידן חברתו, העירו את ענבל בשבת בבוקר, ב-6:30. בהתראה השנייה, נכנסו גם דן בנה וליאור בעלה לממ"ד. מהר מאד פרצו מחבלים לביתם, נכנסו ויצאו. לילך, שכנתה, הסתמסה איתה עד שהשתרר שקט וי ותר לא ענתה. בשלב מסוים החלו להבעיר את הבית, אך האש דעכה. רק לקראת 22:30 הגיעו חיילים לחלצם ולאחר התלבטות ענבל פתחה את דלת הממ"ד. הם הועלו לרכב הצה"לי והוסעו לשער, ומשם לנתיבות, שם החלו לשמוע את סיפורי הניצולים. במלון בים המלח האבל הכבד נחת עליהם. ענבל גויסה לצוות רווחה והחלה לטפל במשפחות ולדאוג ללוויות ולשבעות. משם עברו לתל אביב וענבל סיימה את לימודי העבודה הסוציאלית. משם עברו לחצרים. הם היחידים בשורת הבתים שלהם שניצלו.
איפה התרחש האירוע:
בארי
שם המתועד/ת:
ענבל אלון
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה
עדי פרי
"ידעתי שאני בסכ נת חיים אבל הייתה לי הרגשה שאני בהשגחה"- עדי פרי מספרת על שבעה באוקטובר בעין השלושה
יוסק'ה מרמורשטיין
"אין תשובה 3 שעות, ואני בחרדות לא עלי, עליה" - יוסקה מרמורשטיין על הפחד לגורל בתו ומשפחתה ברעים.
אורי הורוביץ
"זאת הייתה תקופה של עשייה, לא היה הרבה זמן לחשוב"- אורי הורוביץ מספר על ההתמודדות עם שבעה באוקטובר
סיון שמחה כהן
"מחוררים אותנו כמו במטווח של ברווזים" – סיון שמחה כהן על הבריחה עם יניב בן זוגה ז״ל ממתקפת הנובה
סיגל סגלוביץ עוז
"זה נראה כמו נצח. הזמן לא עובר. אתה מתנהל בתוך חרדה"- סיגל סגלוביץ עוז מספרת על שבעה באוקטובר במגן
מיכל כהן
"ראיתי בטלפון את חטיפתו של חתני אוהד בן עמי בגופיה ותחתוני בוקסר" - מיכל כהן מתארת את 7.10 בבארי













