העדות המלאה
עדות
מירב לוי
מירב ועמית עברו לנירים לפני שמונה שנים. בשבת הם התעוררו לצבע אדום, וכשהבינו ש"משהו אחר קורה פה", לבש עמית את מדי השוטר שלו, חבש לראשו כובע זיהוי, כי חשש מירי מאש כוחותינו (דו״צ), ויצא מביתו לסייע לכיתת הכוננות. הוא נתן ליאיר, בנו בן ה־17, סכין מטבח גדולה ואמר לו להשתמש בזה אם יקרה משהו. בכל הזמן שמירב ושלושת ילדיה שהו בממ"ד, הם ניסו להגן זה על זה ולא שיתפו את האחרים במידע שהגיע לכל אחד מהם. לבת הדר שהייתה רעבה, הציעה מירב לדמיין שזה כמו צום יום כיפור. רק למחרת הם פונו למלון באילת, אבל גם שם תחושת הביטחון התערערה כשנשמעה אזעקה (שווא). אחרי שלושה חודשים חזרה מירב לראשונה לנירים לצורך פרויקט תיעוד וראתה בעיניה את תוצאות המלחמה.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
מירב לוי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-01-10
צילום: רון כצנלסון
ראיון: שירי צור
עריכת וידאו: לילך אנג'ל
עריכת תוכן: אורלי אילני
אריזה: כרמל אילני
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
