
העדות המלאה
עדות
מיכאל ויניצקי
בשבת בבוקר איחר מיכאל לקום למשמרת ברפת, כי ערב קודם ניגן עם חבריו בקיבוץ בארי. מיכאל, ציונה ובניהם, שלו (7) ועדן (4), שהו בממ"ד יותר מ-24 שעות. לממ"ד הייתה נעילה, כך שהם הרגישו יחסית מוגנים למרות ששמעו יריות מסביב, אחר כך בתוך הבית ולבסוף גם לעבר דלת הממ"ד - שעצרה את הכדור. בשעות הצוהריים נפל החשמל ועימו התקשורת. כך עברו שעות בחשיכה, באי ידיעה ובמחנק. הם פתחו את חלון הזכוכית כדי להכניס מעט אוויר, ורעשי היריות שנשמעו חזק יותר הבהילו את הילדים. הבן הצעיר שישן שעות, התעורר והרעיש והיה צורך לאלצו להיות בשקט. ברגע של שקט, מיכאל יצא מהממ"ד וראה את בית השכנים נשרף. מיד אחרי שחולצו, טסו לארצות הברית אך חזרו אל הקהילה, שם לפחות הבינו את מה שעברו. מיכאל לא מוכן לחזור לעבודה ברפת, וגם לא רואה את עצמו חוזר לביתם בכיסופים.
איפה התרחש האירוע:
כיסופים
שם המתועד/ת:
מיכאל ויניצקי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 08.02.2024
צילום: רון כצנלסון
ראיון: ענת צום אילון
עריכת וידאו: ענת צום אילון
עריכת תוכן: ענת צום אילון

מדיה נוספת
פרח פילו
"אני מבינה ממה שכתבו בקבוצה איך המחבלים מתקדמים וידעתי שהם בשכונה שלי" - פרח פילו על 7.10 בבארי
יהודית ניר
"הייתי חזקה כל החיים. הפעם היחידה שקרסתי הייתה אז" - יהודית ניר מספרת על שבעה באוקטובר במפלסים
אליהו הרשקוביץ
״ואני חוזר לצלם. כמו בן אדם שמנסה להתעלם מהחוויה המטורפת שהוא עבר״ - אליהו הרשקוביץ מחולית על 7.10
עמרי קדם
"אנחנו מבינים שהמחבלים פה באזור שלנו ומאותו רגע מפסיקים לדבר"- עמרי קדם מספר על שבעה באוקטובר בבארי
יצחק (איציק) פז
"קודם כול לזהות שיש שם שרידים אנושיים" – ד"ר יצחק פז מרשות העתיקות מספר על הסיוע בחיפוש הנעדרים











