העדות המלאה
עדות
מיכאל ויניצקי
בשבת בבוקר איחר מיכאל לקום למשמרת ברפת, כי ערב קודם ניגן עם חבריו בקיבוץ בארי. מיכאל, ציונה ובניהם, שלו (7) ועדן (4), שהו בממ"ד יותר מ-24 שעות. לממ"ד הייתה נעילה, כך שהם הרגישו יחסית מוגנים למרות ששמעו יריות מסביב, אחר כך בתוך הבית ולבסוף גם לעבר דלת הממ"ד - שעצרה את הכדור. בשעות הצוהריים נפל החשמל ועימו התקשורת. כך עברו שעות בחשיכה, באי ידיעה ובמחנק. הם פתחו את חלון הזכוכית כדי להכניס מעט אוויר, ורעשי היריות שנשמעו חזק יותר הבהילו את הילדים. הבן הצעיר שישן שעות, התעורר והרעיש והיה צורך לאלצו להיות בשקט. ברגע של שקט, מיכאל יצא מהממ"ד וראה את בית השכנים נשרף. מיד אחרי שחולצו, טסו לארצות הברית אך חזרו אל הקהילה, שם לפחות הבינו את מה שעברו. מיכאל לא מוכן לחזור לעבודה ברפת, וגם לא רואה את עצמו חוזר לביתם בכיסופים.
איפה התרחש האירוע:
כיסופים
שם המתועד/ת:
מיכאל ויניצקי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 08.02.2024
צילום: רון כצנלסון
ראיון: ענת צום אילון
עריכת וידאו: ענת צום אילון
עריכת תוכן: ענת צום אילון
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
