העדות המלאה
עדות
אורנה נעים, אשר נעים
אורנה ואשר היו במטוס, בחזרה מקפריסין, בשבת בבוקר, כשקבלו התראות צבע אדום. כשנחתו ופתחו טלפונים הבינו שיש בלגן בארז. בלית ברירה, נסעו לאחותו של אשר בראשון לציון. אמיר, בנם לא ענה להודעות. בצהרים התקשר דקל, בנם, והודיע להם שאמיר נהרג. שמוליק, חברו של אשר אסף אותם בחלץ והם נסעו לארז. כשהגיעו, סביב 14:30, הלך אשר לחמ"ל ודאג לפינוי גופתו של אמיר ואורנה הלכה לשחר, אשתו של אמיר. הם אספו את כל המשפחה מארז ומנתיב העשרה ונסעו לראשון לציון. אמיר נקבר שם, זמנית, ואחרי שנה הועבר לקבורה בארז. אשר ואורנה חזרו לקיבוץ, אך מרגישים מופקרים על ידי הממשלה. הם מתכננים מצפה לזכרו של אמיר, מפרסמים את הבירה שלו, מספרים עליו לבנו, שנולד אחרי מותו ומנסים להיות ראויים לו.
איפה התרחש האירוע:
ארז
שם המתועד/ת:
אורנה נעים, אשר נעים
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
אליחי בנטל
"אנחנו חייבים לצאת מכאן לפני שהאש תגיע אלינו" - אלי מזרחי מעין השלושה, מתאר את אירועי שבעה באוקטובר
יגאל קריחלי-דוד
"הטלפון שלו עצר באזור חאן יונס" - יגאל קריחלי-דוד מספר על החרדה לגורל בנו בשבעה באוקטובר בנירים
גבי אנקר
"שתי שורות מאחורינו חטפו את חנה פופלוול ואת הבן שלה נדב זכרונו לברכה" - מספר גבי אנקר מנירים
צבי אלון
"בממ"ד היה חם וחשוך והיינו מוכנים למצב שחלילה המחבלים ייכנסו אלינו" - צבי אלון מספר על 7.10 בבארי
פרח פילו
"אני מבינה ממה שכתבו בקבוצה איך המחבלים מתקדמים וידעתי שהם בשכונה שלי" - פרח פילו על 7.10 בבארי
יהודית ניר
"הייתי חזקה כל החיים. הפעם היחידה שקרסתי הייתה אז" - יהודית ניר מספרת על שבעה באוקטובר במפלסים
