העדות המלאה
עדות
שלומית צמח
שלומית שהתה עם בעלה בממ"ד לאורך השבת. היא מתארת רגעי פחד נורא, צעקות בערבית וירי בלתי פוסק, מחבלים השוברים ובוזזים את הבית ומנסים לפתוח את דלת הממ"ד. הם שהו בחושך, לא דיברו ביניהם, רק ראו את התכתובות הקשות בווטסאפ - שריפת בתים, חטיפות, רציחות. הם דאגו לחמשת הילדים שלהם: שחר יצא עם כיתת הכוננות והשאיר את אשתו ושני ילדיו בממ"ד. הבן ירדן מחוץ לבארי, איתי לבדו בביתו בקיבוץ, שי ועידו ביחד בממ"ד בשכונת הצעירים. רק בערב הגיעו חיילי דובדבן. הם פחדו וסרבו לפתוח את הדלת, עד שהשתכנעו שזה צה"ל. סייעו לחיילים בחילוץ השכנים לבית שלהם. שלומית היתה עסוקה בדאגה לבאים - חלקם פצועים, אחרים בטראומה - למרות שלא אכלה ושתתה כל היום. למחרת התחילו לפנות אותם מהקיבוץ לנתיבות. היא פגשה חברים מכיתת הכוננות והבינה שמשהו רע קרה לשחר. לקח עוד שבוע עד שהתברר שנהרג בקרב במרפאת השיניים. שלומית ומשפחתה נדדו במשך שנתיים לצובה, לים המלח, לתל אביב ולחצרים, אך מתכוונים לחזור לבארי.
איפה התרחש האירוע:
בארי
שם המתועד/ת:
שלומית צמח
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
