העדות המלאה
עדות
אוריאל לבאן
אוריאל עלה לארץ מארגנטינה עם הוריו בגיל עשר, והוא ואשתו איימי בחרו להישאר בקיבוץ בגלל החברה וחיי הקהילה. גם הוריו חיים בקיבוץ, ועד שבעה באוקטובר הם חשו שיש להם כלים להתמודד עם המציאות הביטחונית ושהממ"ד יגן עליהם. כשהחלו המחבלים לשרוף את הבית, הם ניהלו שיחה עם מוקד כבאות שהנחה אותם איך להגן על קאי התינוק, שנולד שבוע קודם לכן, מפני העשן ועודד אותם להחזיק מעמד. בזמן האירוע החשיבה שלהם הייתה משימתית, ואוריאל היה בקשר רק עם מי שחשב שהוא יכול לעזור במשהו. הוא מעריך כי מה שהציל אותם הייתה נפילתו בקרב של אל"מ אסף חממי, שכן המפקדים של המחבלים העדיפו לחטוף את גופתו לעזה על פני המשך הלחימה. אוריאל רוצה מאוד לחזור לקיבוץ אבל מייחל לביטחון אמיתי ולא להכלה ולעוד "סבבים".
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
אוריאל לבאן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
Date: 04.01.2024
ראיון: שירי צור
צילום: סלעית בשן
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: אורלי אילני
מדיה נוספת
הגר עין גדי
"היה מרגש לשמוע את החיילים אומרים - עכשיו אנו פה לשמור עליכם"- הגר עין גדי מספרת על 7.10 בניר יצחק
חנה אשל רובינשטיין
"מה זה אומר שנכבשנו על ידי החמאס?" - חנה אשל רובינשטיין מנירים מספרת על שבעה באוקטובר
אנדריי פבלובסקי, ויקי פבלובסקי
"יורים עלינו, תגידו שמישהו בדרך!" ויקי ואנדריי פבלובסקי מספרים על שבעה באוקטובר בכיסופים
שקד ירושלמי, כרמל שפירא להב
"הרגע ריססו אותנו מחבלים" – כרמל שפירא-להב ושקד ירושלמי מספרים כיצד ניצלו מהמתקפה בנובה
חופית איטח-צלקישוילי
זה הסוף של החיים, נגמרו החיים - חופית איטח-צלקישוילי מנחל עוז מתארת את התקפת המחבלים על ביתם
מירי תהילה פרידמן
"אף אחד לא יבין את חוסר האונים שהרגשנו באותה שבת" - מירי פרידמן מספרת על שבעה באוקטובר באשקלון
