העדות המלאה
עדות
אוריאל לבאן
אוריאל עלה לארץ מארגנטינה עם הוריו בגיל עשר, והוא ואשתו איימי בחרו להישאר בקיבוץ בגלל החברה וחיי הקהילה. גם הוריו חיים בקיבוץ, ועד שבעה באוקטובר הם חשו שיש להם כלים להתמודד עם המציאות הביטחונית ושהממ"ד יגן עליהם. כשהחלו המחבלים לשרוף את הבית, הם ניהלו שיחה עם מוקד כבאות שהנחה אותם איך להגן על קאי התינוק, שנולד שבוע קודם לכן, מפני העשן ועודד אותם להחזיק מעמד. בזמן האירוע החשיבה שלהם הייתה משימתית, ואוריאל היה בקשר רק עם מי שחשב שהוא יכול לעזור במשהו. הוא מעריך כי מה שהציל אותם הייתה נפילתו בקרב של אל"מ אסף חממי, שכן המפקדים של המחבלים העדיפו לחטוף את גופתו לעזה על פני המשך הלחימה. אוריאל רוצה מאוד לחזור לקיבוץ אבל מייחל לביטחון אמיתי ולא להכלה ולעוד "סבבים".
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
אוריאל לבאן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
Date: 04.01.2024
ראיון: שירי צור
צילום: סלעית בשן
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: אורלי אילני
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
