העדות המלאה
עדות
דורית רידר
עם תחילת המתקפה על העוטף וצפייה במחבלים המגיעים מכיוון החץ השחור, הוקפצה כיתת הכוננות של סעד. דורית רידר, אחות במקצועה, וצביקה בעלה, נהג האמבולנס התגייסו מיד לסייע לעשרות הניצולים מהנובה, שמצאו מקלט בקיבוץ. סיפורי הפצועים נשמעו כהזיות. בה בעת התגברה הדאגה לשלומם של דור, הבן, וחברתו תכלת, אשר עבדו וחיו בקיבוץ בארי. בני המשפחה שמרו על קשר טלפוני עם דור. הם עודכנו על תקיפות המחבלים והיריות בדלת. לקראת הצהרים ניתק הקשר, והחרדה בקרב המשפחה התגברה לנוכח הדיווחים הקשים על הקרב המתחולל בקיבוץ. רק לאחר תשעה ימים נודע על הרצחם של דור ותכלת. המשפחה עדיין לומדת את הפרטים על שהתחולל בביתם. על אף שאבדה תחושת המוגנות, דורית לא תעזוב את הבית שלה בסעד. העבודה כאחות מסייעת, וכך גם החברים העוטפים.
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
דורית רידר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
