תקציר העדות
"ישבנו במשך 30 שעות עם יריות בלתי פוסקות ודיבורים בערבית" - דליה בהיר מקיבוץ בארי
העדות המלאה
עדות
דליה בהיר
דליה בהיר בת 89 הגיעה לבארי בשנת 1955 עם בעלה ברוך, שניהל שנים רבות את בית הדפוס של בארי. בערב שמחת תורה עוד הספיקו לחגוג עם הבת שהגיעה מתל אביב אצל הנכדה בנתיב העשרה. בלילה חזרו השלושה לבארי.
בבוקר החג, כששמעו את האזעקה נכנסו לממ״ד, ושהו בו 30 שעות, ללא חשמל, ללא אויר וללא שירותים, כשבחוץ נשמעות יריות ודיבורים בערבית. הבית הסמוך נשרף ונרצחו בו אנשים. הם שמעו דפיקות על החלון ולא פתחו. רק נגנבו הקלנועיות שלהם ונשרף הרכב של הבת. כך נשארו עד יום ראשון בצהרים ולא ראו אף חייל. כשדליה יצאה מהממ"ד לקחת תרופות לבעלה ראתה קצין וקצינה בחוץ, והם חילצו אותם במהירות למלון בים המלח ומשם לתל אביב. מצבו של בעלה החולה התדרדר, ואחרי שלושה חודשים נפטר מהטראומה שעבר. דליה עברה לחצרים כדי להיות עם אנשי בארי. היא מחכה לבית חדש, אך לא לבית שבו גרה בגלל הזכרונות הקשים. לדברי דליה, אופיה ההישרדותי תואם את אופי הקיבוץ שבו חיה רוב חייה – קיבוץ חזק ושורד והיא גאה להשתייך אליו.
תאריך התיעוד:
24.11.2025
איפה התרחש האירוע:
בארי
שם המתועד/ת:
דליה בהיר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דובי בירן
ראיון:
מושיק גרוס
עריכת וידאו:
דניאל דנציגר
עריכת תוכן:
רינת גולן
עריכת קול:
אריזה:
ענר טאוסיג
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
שרה שוורץ
"שגב הגיע לחדר האוכל, פצוע אך רגוע" - שרה שוורץ מספרת על בנה שגב שוורץ ז״ל במוצב סופה ב7.10
אייל אשל
"אין לנו כוחות לשלוח אליכם, תסתדרו לבד!" - אייל אשל מצטט הקלטה מצה"ל לחיילות מוצב נחל עוז בבוקר שבת
מאיר יודקה
"פתאום אני רואה ראש מבצבץ ואני מיד מבין שזה מחבלים" - מאיר יודקה מתאר את 7.10 בקיבוץ עלומים
אסטבן אופנהיימר
"תמיד ידעתי שיכול להכנס מחבל אחד שניים, אבל לא כמות כזאת" - אסטבן אופנהיימר על שבעה באוקטובר בחולית
יהודה אסולין
"נוצר מאבק. אני והנכד. הם פותחים ואנחנו סוגרים" יהודה אסולין על הלחימה בביתו מול המחבלים
