תקציר העדות
"ישבנו במשך 30 שעות עם יריות בלתי פוסקות ודיבורים בערבית" - דליה בהיר מקיבוץ בארי
העדות המלאה
עדות
דליה בהיר
דליה בהיר בת 89 הגיעה לבארי בשנת 1955 עם בעלה ברוך, שניהל שנים רבות את בית הדפוס של בארי. בערב שמחת תורה עוד הספיקו לחגוג עם הבת שהגיעה מתל אביב אצל הנכדה בנתיב העשרה. בלילה חזרו השלושה לבארי.
בבוקר החג, כששמעו את האזעקה נכנסו לממ״ד, ושהו בו 30 שעות, ללא חשמל, ללא אויר וללא שירותים, כשבחוץ נשמעות יריות ודיבורים בערבית. הבית הסמוך נשרף ונרצחו בו אנשים. הם שמעו דפיקות על החלון ולא פתחו. רק נגנבו הקלנועיות שלהם ונשרף הרכב של הבת. כך נשארו עד יום ראשון בצהרים ולא ראו אף חייל. כשדליה יצאה מהממ"ד לקחת תרופות לבעלה ראתה קצין וקצינה בחוץ, והם חילצו אותם במהירות למלון בים המלח ומשם לתל אביב. מצבו של בעלה החולה התדרדר, ואחרי שלושה חודשים נפטר מהטראומה שעבר. דליה עברה לחצרים כדי להיות עם אנשי בארי. היא מחכה לבית חדש, אך לא לבית שבו גרה בגלל הזכרונות הקשים. לדברי דליה, אופיה ההישרדותי תואם את אופי הקיבוץ שבו חיה רוב חייה – קיבוץ חזק ושורד והיא גאה להשתייך אליו.
תאריך התיעוד:
24.11.2025
איפה התרחש האירוע:
בארי
שם המתועד/ת:
דליה בהיר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דובי בירן
ראיון:
מושיק גרוס
עריכת וידאו:
דניאל דנציגר
עריכת תוכן:
רינת גולן
עריכת קול:
אריזה:
ענר טאוסיג
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
