מאגר עדויות

”האמת לא חשבנו מה אנחנו הולכים לראות. פשוט להציל“ – דור סעתי על החילוּץ ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר

״יש לי פה בת ונכדה ובלעדיהן אני לא מתפנה" - תמר לויתן על ה-7 באוקטובר בנחל עוז

"הנה אנחנו הבאים בתור" – מירי גיטר מספרת על 7 באוקטובר בקיבוץ חולית

"למה? על מה? היא התחננה אליך לא להרוג אותה." ראיף ורדא ראשד מספרים על ה 7 באוקטובר בפסטיבל נובה.

"האדמה רעדה, הקירות רעדו וזה לא נגמר" - אמרי בונים מספר על 7 באוקטובר ברעים

לא ידעו שיש 4000-3000 אנשים בסכנת חיים ממשית

"האסימון לא נופל שרוצחים אותנו, שוחטים אותנו ממש ככה" - קארין קליינברג מספרת על 7 באוקטובר בשדרות

"בדיעבד לא הבנתי את הסיטואציה. לא רצינו להבין כמה המצב שלנו על הקצה" - איתי מעוז על 7.10 בנחל עוז

"לא לדבר שום מילה, הם, הם מבלבלים אותנו" - שוקי יוסף מספר על שבעה באוקטובר באופקים

"היינו ממש בתוך הממ"ד, חסרי אונים" - חנה וחזי עינת מספרים של השעות הארוכות בממ"ד בנחל עוז

"מה נתן לי את הכוח לתפקד? ניתקתי את הרגש, רק הראש עבד" – דינה כהן על שבעה באוקטובר ברעים

”מתקשרת להראל הרבש“ץ ואני אומרת לו: 'רועי נמצא בממ“ד אל תהרוג לי את הילד' – אילת מזרחי על 7.10 ברעים

"אמרתי להם: We go home״ - משה ודיאנה רוזן מניר יצחק מספרים כיצד ניצלו מחטיפה לעזה

״זה מבחינתי שואה, זה יותר גרוע משואה״. דור גז על השבעה באוקטובר בפטיש

“תן לי להיות ליד הדלת. הם לא יירו באישה. הם לא יירו בילדים“ – גולדי פוירשטיין על 7.10 בנירים

"את שומעת יריות ואומרת זהו עכשיו זה אני עכשיו יהרגו אותי" - עדן צגלניק מספרת על 7 באוקטובר בנירים

"נכנסתי קצת פנימה ואז התפוצץ הרימון הזה. פיצוץ אדיר" – דייב רוזנברג מספר על 7.10 בצומת עלומים

"את הקריעה קרעתי בליבי הרבה זמן" – דני גרקוביץ מספר על 7 באוקטובר בקיבוץ כיסופים

״שכבתי במטבח עם ידיים מאחורי הצוואר, שעתיים וחצי לא זזתי״ - פארג' טופחי מספר על ה-7 באוקטובר באופקים

"פשוט הרגשתי שאפילו לנשום אי אפשר" מספרת מזל חסון מכיסופים על 21 שעות בממ"ד

"הבנתי שצריך לשמור על הילדים"- אבישי אדרי מספר על השעות הארוכות בממ"ד בנחל עוז

״אתה לא יכול לירות כמו שלימדו אותך, כי פשוט תישאר בלי תחמושת״ - יעקב ברגשטיין מספר על ה-7.10 בעלומים

מתוך עדותו של נועם גבאי: ’’אני עם נשק ואני צריך לעשות משהו. צריך להתחיל לירות. או להבריח או לחסל’’

"אני יושבת באמצע, על מישהו. אם עכשיו יש כדור, אני הראשונה להיפגע" ניצן סינואני על הבריחה מנובה

״הריח, הכמויות והמראות שם היו מאוד קשים״ - אורן לאופר על החילוץ מנובה ב-7.10

"כמו שזה הם, יכולנו להיות אנחנו" – ורד שלהב מתארת את 24 השעות של מתקפת המחבלים על נחל עוז

’איך שאני באה לצאת מהממ״ד, חצי גוף במסדרון חצי גוף בממ״ד, נורה ה-RPG׳ - מיטל ודודי על ה-7.10 בארז

"ירו להם בכלבים. ירו להם בחתולים. הם היו מטפלים בחתולים של המושב" - אבי פירוז מנתיב העשרה על 7/10

"הודעה קורעת לב מאמא שלי: בבקשה שיבואו לחלץ, אנחנו לא מסוגלים יותר" - שני קיניסו על 7.10 בבארי

”הם יצטרכו לעבור דרכי אבל מפה הם לא יכנסו. ואני פשוט יורה“ – אמיר לבקוביץ מספר על 7 באוקטובר בארז

מתוך עדותו של יונתן בר מניר עוז: "רבע מהאוכלוסיה של ניר עוז, מאה איש לא שם״

מתוך עדותו של יניב אריאל: "מבינים שמהאירוע הזה אנחנו לא יוצאים חיים"

מתוך עדותה של אסתר טרנטו על שהתחולל בנחל עוז: "זה לא יריות של צה"ל, זה יריות של אנשים אחרים"

"להגיד תודה שאנחנו בחיים" רפי הירשפלד מספר על 7 באוקטובר בנחל עוז

"והם נלחמו תחת אש בלייב מול העיניים שלי" - נורית פיורנטינו מספרת על ה7 באוקטובר בנחל עוז

״לשבת בממ״ד וכל הזמן עדכונים, ואז התחלנו לשמוע יריות״ – ארבל קרני הדס מספרת על 7 באוקטובר בכרם שלום

"I couldn't live if my employer was dead and I'm alive" – איירין רפואלה מספרת על 7.10 בכיסופים

”נקש על הדלת, פשוט דחף אותו פנימה ואמר: אל תצאו, יש מחבלים!“ –זהבה ועקנין על 7 באוקטובר באופקים

"אני יודע שהוצאנו אותו חי ממגן. עשינו מה שהיה אפשר״ – שגיא ארד מספר על השבעה באוקטובר במגן

״זה קרב בלימה. אף אחד לא משפר עמדות. המטרה שלנו להחזיק אותם״ – אוהד דרזמן מספר על 7.10 בקיבוץ מגן

"הכל יכול לקרות וגם שאין לך על מי לסמוך" – טל בהיר-גוטהילף משתפת בתחושותיה מהתקפת המחבלים על בארי.

"אני לא אולפתי להיות עם הבנות בסיטואציה כזו, אני אולפתי לקחת נשק ולצאת" – אסף בבלי מספר על 7.10 במגן

"מה זאת אומרת לקחו? ומה זה רצחו? מה זה שרפו? מה קרה שם בכלל?"

"הבן שלנו לבד. שלושה ילדים. בבקשה תלכו לשמה"

"אני מבין את הסיטואציה, אנחנו עומדים למות פה"

"הכל פה מלא מחבלים"

״אף אחד לא מבין מה קורה. ירי, רעש, מלא רקטות״

"אנחנו פשוט מחכים שיבואו להציל אותנו. ולא הגיעו"

״הבנתי שניסו לפגוע לי במטרה הראשית, בראש, למה אם הבלון לא היה שם, הראש שלי היה שם״

"הסיפור של אופקים הוא גבורת האזרחים"

"יש את השעות של לחימה שהן שעות קשוחות, אבל יש את היום שאחרי שזה הרבה-הרבה יותר קשוח"

"אמא שלי הולכת לאבד שתי בנות וחתן."

"אמרנו, אנחנו לא זזים בלי לראות מה קרה לבנות. הרי לא ידענו שהן נלקחו בשבי"

"הייתי במין שיתוק ולא האמנתי שזה קורה במציאות הזו"

"אמרתי זהו אנחנו הולכים למות"

"כל החיים שלי הכינו אותי כדי לשרוד, עכשיו!"

"הייתי ממוקדת מטרה, שמעתי המון ירי. ראיתי בזווית העין כמה חבר'ה של כיתת כוננות עם נשקים שלופים".

"אמרתי לבחור: 'תקשיב, אני הולכת להביא את הרכב ומגיעה לפנות פצועים', והוא אישר: 'תלכי ואת גיבורת ישראל'."

"התחילו לדבר עליו שהוא הביא את המחבלים"

"בצד של העצב, אתה מסתכל הצידה, ואתה רואה את ה-430 האחרים שמחייכים אליך"

"אבא הם פה, הם ממש פה מחוץ לדלת"

"פחד מוות היה שם"

"מה קורה בראש? אנחנו הולכים למות היום"

"מה שהיה אמור להיות אימון רגוע ושקט, הפך לסיוט"

"אני אוהבת אתכם יש מצב אני הולכת למות"

"אני זוכרת את התחושה הזאת, למה אף אחד לא בא? למה לא מצילים אותנו? למה אין צבא?"

"הכל היה בחוץ. בחדר השינה, במטבח.. אני מסתכלת ביתר שאת בסלון, ואני רואה שפרצו ונכנסו מהחלון של הסלון. טסתי בחזרה לממ"ד"

"זה שקט מתוח. אתה לא שומע כלום, כאילו אין קיום."

"אני לא רוצה להיטבח כאילו שירצחו אותי בממ"ד"

"יש לי חורים שאני לא מצליח להסביר בזכרון"

"ככה עובר היום. המון ירי ופיצוצים בחוץ. ניסו לפוצץ לנו את הדלת של הממ"ד; פתאום היה פיצוץ, ראינו אש והרחנו שריפה. אבל הדלת לא זזה."

"אם הייתי פועלת בהגיון הייתי מתה עכשיו"

"הם הבינו שיכול להיות שלא נחיה יותר, הם הבינו שחברים שלהם נהרגים"

"ידענו שאנחנו לא יוצאים מזה בחיים"

"שמעתי את המלחמה בחוץ, קיבלתי קריאות כל הקיבוץ שרץ מחבלים."

"הוא ענה, שמעתי צרחה והשיחה נותקה"

"דווקא הרוח של האנשים, זה הרוח שהצליחה בעצם להוביל את העיר הזאת, להציל אותה מאסון יותר גדול."

"300 גופות על הכביש, בחוץ, מסביב, אנשים עדיין ירויים בתוך הרכב, גופות עדיין.. ואין פה אף אחד?’

"המושב היפה והפסטורלי הפך להיות שדה מלחמה, שדה קרב"

"את ספיר וקארין לא ראיתי מאז"

״הבנתי שיש סיכוי מאוד סביר שאני לא יוצאת מפה היום. או שחוטפים אותי, או שהורגים אותי, או שמחלצים אותי״

"אם הם כן יגיעו, צריך לעשות נוהל"

מתוך עדותה של מאיה איז: ״אני שומעת RPG ונ״ט וקלצ׳ניקוב, רימונים, פהפהפה. את רצה, את רואה הכל עולה באש״

"לקחנו 2 בקבוקי מים וסכין למקלט ונעלנו"

"כן, ירה בכלב, המחבל. וכל המדרכה – הכל מלא דם"

"יש כריזה: 'יש חדירת מחבלים' ובטלפון: 'לא לצאת מהבית, לנעול את הדלת, לנעול את החלונות ולהישאר בממ"ד'."

"נסענו אוטו של חמישה חברים, שבעצם כל אחד קיבל דין אחר"

"גם אם נכסה את עצמנו, זה לא משנה - כי הם בדוק יהפכו את כל החדר"

"על החיים ועל המוות, אני חייבת לצאת מפה"

"כולם באו, יצאו עם נשקים והיו דרוכים ולחוצים, זה הורגש באוויר"

"אני נוסעת לקחת את אמא שלי. אני לא משאירה אותה שם. היא לבד"

"אף אחד לא מכין אותך - לא לכאב הזה ולא לתסריטים שם שראית"

"כשהגיע הרבש"צ פתאום כולם יצאו. מדהים לראות כמה אנשים התחבאו שם. ויש שם רק רבש"צ אחד, עם אקדח"- מאור בן יאיר מספר על היחלצותו מהטבח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר

"אמרתי לנכדי: אני לא רמבו, אני לא הולכת להילחם באף אחד בסכינים" - אתל בנט מספרת על ה-7 באוקטובר בזיקים

"אני חושבת שעכשיו מתחילים לצאת כל הרגשות, בחלומות, בלילה"

״השעות הראשונות היו גיהנום״

"יש לי פה בת ונכדה ובלעדיהן אני לא מתפנה"

"ניצלנו בנס בזכות ערנות של הרבה גורמים שהיו בשטח"

"פשוט שנאה טהורה של אני הולך לרצוח אותך"

״המשימה עמדה לי מעל הכול״

״לאט לאט פחות שומעים אנשים במיגונית. כולם היו אחד על השני, אנשים ישבו לי על הראש. היה קשה בפנים״

"מנסים, כאילו, כמה שאפשר לשמור על שפיות"

"הרגשתי ערום: עשיתי הכל כמו שלמדתי בצבא, אבל בלי נשק"

"כשהרגשתי שזה מתקרב אלינו, כבר אמרתי לילדים - כנראה יגיעו לפה המחבלים"

"זה לא היה מלחמה, זה היה פשוט טבח"

"תופת מול הבית שלי"

"הבן שלי אומר אני חושב שראיתי גופות"

"מכיוון שאני מזוהה ככתובת שפונים אליה, בדיעבד ראיתי 288 הודעות וואטסאפ של אנשים. "תצילו אותנו – תצילו אותנו- תצילו אותנו"

"מה שחוויתי אי אפשר להעביר בחדשות"

"את הדבר הזה לא הרחנו מעולם. כאן מדובר בריח של מלחמה, ריח של מוות, ריח של גיהנום"

״חורבן. באמת. מה שעשו שם. כואב לראות את זה. בתים שחיית בהם. הכל שחוט, הכל שרוף... עד היסוד! לא נשאר פרור מהבית...״

״מסביב הכל התחיל לבעור. המתבנים, מגורי העובדים התאילנדים, עשן, יורים עליך, רימונים, RPG, ואתה רק עם M16; אין צבא- אין כלום״

"ראיתי קנה של רובה בין הארון לקיר, בחריץ קטן ושם ראיתי את המוות מול הפנים"

"כבר לא ידעת מי מחבל ומי לא" – איילה אברהם מספרת על ה-ֿ7 באוקטובר בפסטיבל נובה

"אני לא הבנתי את חומרת הארוע" - ברוריה קרני הדס מספרת על ה-7 באוקטובר בכרם שלום

מתוך עדותה של חדוה גז: "לא האמנתי שזה אמיתי. הרגשתי כמו בשואה"

מתוך עדותו של יחזקאל שכני: "העדפתי להילחם מול המחבלים ולמות מאשר ליפול בשבי"

מתוך עדותה של ניר צרור: ״פתאום עולה לי הרעיון להכין בקבוקי תבערה״

מתוך עדותו של דוד רבי: "חברים שלך פצועים, ואתה צריך להתנתק רגשית ולתפקד"

מתוך עדותה של אביטל שינדלר: "למרות התופת, נמצא את הכוחות לחזור לכרם שלום. הקב"ה ועם ישראל מחזקים אותנו"

מתוך עדותו של רותם אלמוג: "הגענו למסיבה תשעה, חזרנו שלושה. לקחו לי את כל החבורה"

מתוך עדותה של ניר כספי: "הם עשו את העבודה יותר מדי טוב"

מתוך עדותו של דני זרניצקי: "״צלקות הברזל״ ישארו עם כל מי שחווה את השבעה באוקטובר. נצטרך לטפל בהם״

"מגורי התאילנדים נשרפו, היו שעות של שריפה ענקית, ואני כל הזמן, כל היום, מקבל מהנפאלים שלי הודעות - 'save me, save me boss', מתקשרים כל הזמן - 'תציל אותי, תציל אותי'"

שוב ושוב שיחזר חיים ביטון בראשו את התסריט - איך הוא בורח כשהמחבלים נכנסים

עילי קרואני מספר: "שמענו בכריזה של המשטרה – 'אנחנו לא יכולים להגן עליכם. תגנו על עצמכם. תתחבאו'"

שי לי קיבלה החלטה להנציח את אביה - שחר אביאני - רבש"ץ קיבוץ כפר עזה, שנרצח תוך הגנה על הקיבוץ

מאי נלחמה ככל יכולתה כדי להציל פצועים, תוך כדי שהיא חווה פחד כמעט משתק

שקד במסע להחזיר את אחיו שחר בריא אל אמא שלהם.

"תודה לאל שהצלחנו להדוף את המחבלים שניסו להרוג אותנו"

"אני רואה אנשים, גיבורים, שחוזרים להביא אנשים, ואני יודע אישית שכמה לא חזרו משם"

״זה לחיות את המוות בחיים. את כאן עכשיו, אבל זה עניין של זמן. עוד מעט יבואו אליך גם״

"אני מבינה שאני לא יודעת אם אנחנו נצא משם"

״מהשעה חמש בבוקר ועד השעה שבע בערב בלי חשמל בלי תקשורת סלולרית״

״ביקשתי: אלוהים תגיד לי מה לעשות״

"אני לא מבינה איפה מי שאמור להגן עליי, לשמור עליי"