
העדות המלאה
עדות
שרה ג׳קסון
שרה הייתה ילדה קטנה בתקופת השואה ושהתה רוב הזמן עם משפחתה בסיביר. בתום המלחמה שהו שלוש שנים במחנה עקורים באוסטריה ומשם עלו לארץ. היא מספרת על כך באריכות במחצית השנייה של העדות.
בשמחת תורה, עודה מתלבטת מתי ללכת לבית הכנסת, החלו האזעקות. באחת ההפוגות יצאה לסוכה, תמהה לראות הרבה חבר'ה מגיעים לקיבוץ. חמישה מהם נכנסו לביתה, הגיפו את הבית, השעינו כורסה על הדלת ויחד עם שרה הסתגרו בממ"ד.
הם היו במתח עצום כל זמן שהותם בממ"ד, לא מסוגלים לאכול. בסביבות 15:30 שלושה מהם יצאו לדרך עם מכוניתם, במסלול ששרה הציעה להם לכיוון כביש 6. השניים שנשארו אצלה יצאו רק בערב, כשביקשו מהם להזיז את המכוניות שלהם.
הצעירים היו נסערים מאוד, ושרה הייתה מנותקת מהאירוע. ניסיונותיה ליצור איתם שיחה לא צלחו. הם היו מכונסים בעצמם.
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
שרה ג׳קסון
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10













