
העדות המלאה
עדות
צבי רידר
בשישה באוקטובר צביקה רידר (55), נשוי ואב לארבעה מסעד, היה אחראי על האמבולנס כמתנדב מד"א, ולכן לא החליף את רבש"ץ הקיבוץ שנסע לחג. למחרת, כשהתכוון להצטרף ל"מנין קטן", שמע את הטילים ואת קולות המקלעים והבין שזהו אירוע חריג. מחלון ביתו ראה טנדרים עמוסי מחבלים באנדרטת "חץ שחור", הזעיק את כיתת הכוננות, ונותר לעקוב אחריהם מרחוק. תוך זמן קצר נקרא לטפל בפצועים שהגיעו לשער הקיבוץ ממסיבת נובה ומהאזור ופינה אותם לסורוקה. כשנודע על הרצחו של מתנדב מד"א מאופקים התקשר בבכי לאשתו. "זה לא הזמן להתפרק, תאסוף את עצמך ותלך לעזור", ניסתה לעודדו. צביקה המשיך לפנות ניצולים ממסיבת נובה וחיילים פצועים תחת ירי וסייע בקליטתם במיון. בצהרים חזר הביתה כי בנו דור נעדר מדירתו בכפר עזה. כעבור תשעה ימים הגיעה הבשורה הקשה על מותו. הוא חזר לקיבוץ, כי "אין לנו ארץ אחרת"... ו"יש לנו דור אחד".
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
צבי רידר
ארגון:
מד״א
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת













