
העדות המלאה
עדות
צבי רידר
בשישה באוקטובר צביקה רידר (55), נשוי ואב לארבעה מסעד, היה אחראי על האמבולנס כמתנדב מד"א, ולכן לא החליף את רבש"ץ הקיבוץ שנסע לחג. למחרת, כשהתכוון להצטרף ל"מנין קטן", שמע את הטילים ואת קולות המקלעים והבין שזהו אירוע חריג. מחלון ביתו ראה טנדרים עמוסי מחבלים באנדרטת "חץ שחור", הזעיק את כיתת הכוננות, ונותר לעקוב אחריהם מרחוק. תוך זמן קצר נקרא לטפל בפצועים שהגיעו לשער הקיבוץ ממסיבת נובה ומהאזור ופינה אותם לסורוקה. כשנודע על הרצחו של מתנדב מד"א מאופקים התקשר בבכי לאשתו. "זה לא הזמן להתפרק, תאסוף את עצמך ותלך לעזור", ניסתה לעודדו. צביקה המשיך לפנות ניצולים ממסיבת נובה וחיילים פצועים תחת ירי וסייע בקליטתם במיון. בצהרים חזר הביתה כי בנו דור נעדר מדירתו בכפר עזה. כעבור תשעה ימים הגיעה הבשורה הקשה על מותו. הוא חזר לקיבוץ, כי "אין לנו ארץ אחרת"... ו"יש לנו דור אחד".
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
צבי רידר
ארגון:
מד״א
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רונית אילון
"צועקים שוב ושוב ושוב: ירו עלינו, שורפים אותנו, בעלי פצוע, איפה הצבא?"-רונית אילון על 7.10 בכפר עזה
חי סויסה
"התחושה של החוסר אונים, זה לא משהו שהכרנו אותו" - חי סוויסה מנתיבות במפגש עם שורד הנובה שהציל
נעמי הירשפלד
" ראיתי את הטנדר הלבן המפורסם דוהר לתוך השכונה"- נעמי הירשפלד מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה
סאנשיין לוי
"ככה אנחנו הולכים למות?" - סאנשיין לוי מעין השלושה, מתארת את מתקפת המחבלים על ביתה ומשפחתה בקי בוץ
נפתלי שפרר, אילנה שפרר
"ישבנו בממ"ד מאובנים, קפואים, שומעים את הירי לצידי הבית ומאחוריו". אילנה ונפתלי שפרר על 7.10 בעלומים