תקציר העדות
"תשעה ימים עד שנודע לנו .. שדור ותכלת .. נרצחו בחדר שלהם" – דורית רידר מסעד, מספרת על שבעה באוקטובר
העדות המלאה
עדות
דורית רידר
עם תחילת המתקפה על העוטף וצפייה במחבלים המגיעים מכיוון החץ השחור, הוקפצה כיתת הכוננות של סעד. דורית רידר, אחות במקצועה, וצביקה בעלה, נהג האמבולנס התגייסו מיד לסייע לעשרות הניצולים מהנובה, שמצאו מקלט בקיבוץ. סיפורי הפצועים נשמעו כהזיות. בה בעת התגברה הדאגה לשלומם של דור, הבן, וחברתו תכלת, אשר עבדו וחיו בקיבוץ בארי. בני המשפחה שמרו על קשר טלפוני עם דור. הם עודכנו על תקיפות המחבלים והיריות בדלת. לקראת הצהרים ניתק הקשר, והחרדה בקרב המשפחה התגברה לנוכח הדיווחים הקשים על הקרב המתחולל בקיבוץ. רק לאחר תשעה ימים נודע על הרצחם של דור ותכלת. המשפחה עדיין לומדת את הפרטים על שהתחולל בביתם. על אף שאבדה תחושת המוגנות, דורית לא תעזוב את הבית שלה בסעד. העבודה כאחות מסייעת, וכך גם החברים העוטפים.
תאריך התיעוד:
21.07.2024
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
דורית רידר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
נטע דקל
ראיון:
אורה מימון פילבסקי
עריכת וידאו:
אורה מימון פילבסקי
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
אריזה:
חגי אדוריאן
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
נעם חנוכה
"פתאום אני שומע את המשפט, יש פה פצוע ברכב הראשון" - נעם חנוכה מקיבוץ מפלסים על פציעתו ב-7.10
רוזמירה רינקביץ
"זה הבית שלנו. אנחנו לא עוזבים את הבית" - רוזמירה רינקביץ מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ מפלסים
עמרי לובובסקי
"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10
חיים אוטמזגין
"אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10
