תקציר העדות
"פתאם אתה מתחיל להבין מי חסר" – אופק גני מנחל עוז מספרת על המתקפה על הבית
העדות המלאה
עדות
אופק גני
אופק גני (18) ומשפחתה, הוריה ושני אחיה, הגיעו לנחל עוז לאחר צוק איתן. הקיבוץ היווה מקום בטוח וטוב לחיות בו, על אף סבבי הלחימה. המתקפה בשבת היתה שונה בעוצמתה וברעשיה. משפחת גני התכנסה בממ"ד. אחיה, זיו, שהה בבוקר מחוץ לבית, ולכן מצא מקלט בבית אחר. ללא חשמל וללא קליטה, הם שהו בממ"ד שעות, כשסביבם קולות הקרב מתקרבים ומתרחקים. דלת הזכוכית נפרצה, אך המחבלים לא נכנסו לבית. אופק חשה אחריות לבטחון משפחתה. היא מתארת את מחשבותיה ופחדיה בשעות אלו, כשחשה שהמוות קרב. החיילים שחילצו אותם נתפסו כאלים. בעת הפינוי אופק התוודעה לאובדן של הקהילה ולאובדן האישי של תכלת זוהר, חברתה הקרובה. אופק נמצאת כיום במכינה ומחכה לגיוס. ענן שחור מלווה אותה לאן שתלך. המקום הכי בטוח הפך ללא בטוח. כל עוד יש חטופים זה לא נגמר.
תאריך התיעוד:
14.11.2024
איפה התרחש האירוע:
נחל עוז
שם המתועד/ת:
אופק גני
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
משה שיף
ראיון:
שלהבת אופיר
עריכת וידאו:
דובי פליקס
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
אריזה:
נועם ויצמן
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה
