תקציר העדות
"אני באמת מאמינה בתקומה של המקום הזה" – אורלי שוסטר על 7.10 והחיים שאחרי במפלסים
העדות המלאה
עדות
אורלי שוסטר
אורלי וישי שוסטר ושלוש בנותיהם אהבו את החיים במפלסים. המשפחה מושרשת בקיבוץ. בערב שישי נפגשו לארוחה משפחתית שמחה. בבוקר שבת קמו לקול אזעקות, מטחי טילים וירי. ישי יצא להילחם עם כיתת הכוננות, אורלי נשארה בממ"ד עם בתה ובן זוגה. היא חרדה לגורל בנותיה - האחת בדירת צעירים, והשניה בניר עם. ישי נתן לה אקדח והורה לה לירות בכל מה שנכנס. לאחר יממה של לחימה פונו הבנות מהבית. ישי ואורלי נסעו לזמן קצר. הם חזרו לקיבוץ לגרעין של חברים ומתנדבים שדאגו לשימור הקיבוץ ותחזוקתו. העשייה נתנה כוח להתמודד. הקיבוץ חזר באוגוסט. אורלי נבחרה למזכירת קיבוץ. השיגרה נגועה ב7.10. האוכלוסיה במשבר, ומתקשה לתת אמון בהנהגה. אורלי מאמינה בתקומה של מפלסים. זה היה מקום טוב לחיות בו, והוא יהיה מקום טוב לחיות בו.
תאריך התיעוד:
09.04.2025
איפה התרחש האירוע:
מפלסים
שם המתועד/ת:
אורלי שוסטר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
טלי דורה
ראיון:
זאבי הראל
עריכת וידאו:
שירי מנשה
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
אריזה:
נתנאל פיש
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
נעם חנוכה
"פתאום אני שומע את המשפט, יש פה פצוע ברכב הראשון" - נעם חנוכה מקיבוץ מפלסים על פציעתו ב-7.10
רוזמירה רינקביץ
"זה הבית שלנו. אנחנו לא עוזבים את הבית" - רוזמירה רינקביץ מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ מפלסים
עמרי לובובסקי
"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10
חיים אוטמזגין
"אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10
