תקציר העדות
"שירה, אנחנו הבאים בתור" - שגית חג'בי משדרות איבדה תקווה ב 7 באוקטובר
העדות המלאה
עדות
שגית חג'בי
שגית חג'בי התעוררה לקול האזעקות בשבת בבוקר ונכנסה עם ארבע4 בנותיה לממ"ד, שלא היתה בו קליטה. ב08:12 התעוררה שוב לקולות של יריות, התפוצצות רימונים, RPG וצעקות בערבית שנמשכו זמן רב. כשהעזה לצאת לרגע מהממ"ד קיבלה את ההודעות והבינה מה מתחולל בעיר. האחים שלה שגרים קרוב היו בטוחים שנהרגה כי לא ענתה לטלפונים והודעות. כשהציצה החוצה ראתה חמישה מחבלים במדים וסרט ירוק על המצח. את כניסתם לבית עיכב, כנראה, רק המצור על בית הכנסת הסמוך לביתה, בו שהו מתפללים שניסו להחזיר אש. היא איבדה תקווה והרגישה שהסוף קרב. ב10:05 שמעה שכוח צה"ל נמצא בחוץ, אך הירי לא פסק. ב16.00 החליטה לברוח, ארגנה את הבנות ליציאה למכונית בזריזות ובשקט. הן יצאו בפיג'מות ושגית נהגה במהירות אל מחוץ לעיר, כשבדרך ראתה מראות קשים. היא נסעה לקרוביה בצפת. ומשם לאילת. מאז לא חזרה לשדרות. חודשים אחרי הרגישה אבודה, בלי לדעת מה יביא מחר, וסבלה מסיוטים
תאריך התיעוד:
04.12.2023
איפה התרחש האירוע:
שדרות
שם המתועד/ת:
שגית חג'בי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
כפיר סמיילי אמיר
ראיון:
טליה אבישי
עריכת וידאו:
טליה אבישי
עריכת תוכן:
ענת ליבנה
עריכת קול:
-
אריזה:
ענר טאוסיג
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך: 04.12.2023
ראיון: טליה אבישי
צילום: כפיר סמיילי אמיר
עריכת וידאו: טליה אבישי
עריכת תוכן: ענת ליבנה
אריזה: ענר טאוסיג
מדיה נוספת
נעם חנוכה
"פתאום אני שומע את המשפט, יש פה פצוע ברכב הראשון" - נעם חנוכה מקיבוץ מפלסים על פציעתו ב-7.10
רוזמירה רינקביץ
"זה הבית שלנו. אנחנו לא עוזבים את הבית" - רוזמירה רינקביץ מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ מפלסים
עמרי לובובסקי
"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10
חיים אוטמזגין
"אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10
