תקציר העדות
״שומעת שריקה באויר, מתחילה אזעקה, תופסת את האקדח שלא יעוף ורצה הביתה״ סיגל שבלמן על 7.10 בניר יצחק
העדות המלאה
עדות
סיגל שבלמן
בשבת בבוקר, יצאה סיגל למשמרת כמאבטחת בפסטיבל נובה. מטחי הטילים אילצו אותה לשוב לאחור. במשך אותו היום, שהתה עם הוריה בממ״ד ביתם. סיגל הייתה מחוברת לטלפון, מנסה להבין מה קורה, ולעזור באיתור מיקומם ומצבם של חברי קיבוץ. בשלב מסוים, הגיע מחבל לסף ביתם ואביה ירה בו. עשר הדקות שבין הרגע בו שמעה ירייה, ועד שראתה את האב ללא פציעה, היו מהקשות בחייה. אחר הצהרים הגיעו החיילים לביתם, ומתח השעות האחרונות התפוגג מעט. הקיבוץ התפנה לבית מלון באילת. במהלך הפינוי עזרה סיגל לבני הדור המבוגר. סיגל מדגישה את תחושת ההלם, והציפיה לצבא שלא הגיע. להרגשתה, במשך שנים החדירו באנשי העוטף תחושת ביטחון מזויפת, שלא תאמה את המצב הבטחוני. בשלב זה היא אינה מתכוונת לחזור לקיבוץ.
תאריך התיעוד:
07.08.2024
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
סיגל שבלמן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דייב גלעד
ראיון:
נעמה גאוי
עריכת וידאו:
נעמה גאוי
עריכת תוכן:
רבקה טננבוים-פרצל
עריכת קול:
אריזה:
שיר קדיס אלדד
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
נעם חנוכה
"פתאום אני שומע את המשפט, יש פה פצוע ברכב הראשון" - נעם חנוכה מקיבוץ מפלסים על פציעתו ב-7.10
רוזמירה רינקביץ
"זה הבית שלנו. אנחנו לא עוזבים את הבית" - רוזמירה רינקביץ מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ מפלסים
עמרי לובובסקי
"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10
חיים אוטמזגין
"אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10
