בעקבות ידיעות שקיבל החל מ-6:30 בבוקר שבת החליט האלוף במילואים יאיר גולן לעלות על מדים, וב-8:00 יצא דרומה ברכבו הפרטי. תחילה היה במחנה פיקוד העורף ברמלה ובמחנה אורים, אך רוב היום עסק בחילוץ אנשים שהיו במסיבת הנובה והסתתרו בשטח, על פי נקודות ציון שמסרו לו קרוביהם. כל היום ראה זירות קרב וגופות פזורות, אבל כשהגיע לקטע מכביש 232 שמול האתר של המסיבה חשכו עיניו. הכביש משני צדדיו היה מלא גופות של חיילים, אזרחים ומחבלים – מחזה שלא ראה כמוהו כל ימיו כחייל. בריאיון הוא מספר שמאז אותו יום הוא חש כעס על מה שעשה לנו חמאס, כעס על ההשפלה של צה"ל, אך בעיקר כעס גדול על הממשלה. באותו יום, וגם בימים שלאחר מכן, שרר לדבריו ברדק מוחלט ורק החברה האזרחית תפקדה.