העדות המלאה
עדות
יצחק שלומי
יצחק שלומי, אשתו אפרת ושבעת ילדיהם, מתגוררים בסעד. יצחק, דור שלישי בישוב, מנהל חטיבת דע"ת במקום, וחבר כיתת הכוננות. בשבת, עם תחילת המתקפה יצא להגן על הקיבוץ, תוך סיוע לשורדי נובה שהגיעו למקום. בהמשך הצטרף לקהילה שפונתה לים המלח, והתמקד בביסוס תהליכי חינוך ולמידה לתלמידים המפונים והפזורים בארץ. המערך שהוקם דאג לשמירת קשר רציף עם התלמידים והמורים. בית הספר הפך להיות מקור הכוח והחוסן של הקהילה. בבסיס ההחלטות החינוכיות עמדו חיזוק החוסן של התלמידים, ומתן משמעות לסיפור חייהם. בית הספר חזר לקיבוץ, תוך הצבת מטרות עדכניות ורלבנטיות לתלמידים ולמורים. דרך כתיבת הסיפור האישי, ניתנה האפשרות לזיהוי חוזקות וכוחות אישיים, לצד המשמעות בשותפות בסיפור הציוני ובתקומת הישוב, העוטף והחברה כולה. יצחק מאמין בחוסן האנושי. אנשים יחזרו לישובים, כשיחזור האמון במערכות. המפגש המחזק עם העם בישראל, בשעות הקשות, הוא מפגש שמחזק את האמונה ומעורר תקווה.
תאריך התיעוד:
08.08.2024
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
יצחק שלומי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
איתי קן-תור
ראיון:
לירון דושניק
עריכת וידאו:
אורנית ברקאי
עריכת תוכן:
נעה בר חושן
עריכת קול:
אריזה:
שיר קדיס אלדד
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
הגר עין גדי
"היה מרגש לשמוע את החיילים אומרים - עכשיו אנו פה לשמור עליכם"- הגר עין גדי מספרת על 7.10 בניר יצחק
חנה אשל רובינשטיין
"מה זה אומר שנכבשנו על ידי החמאס?" - חנה אשל רובינשטיין מנירים מספרת על שבעה באוקטובר
אנדריי פבלובסקי, ויקי פבלובסקי
"יורים עלינו, תגידו שמישהו בדרך!" ויקי ואנדריי פבלובסקי מספ רים על שבעה באוקטובר בכיסופים
שקד ירושלמי, כרמל שפירא להב
"הרגע ריססו אותנו מחבלים" – כרמל שפירא-להב ושקד ירושלמי מספרים כיצד ניצלו מהמתקפה בנובה
חופית איטח-צלקישוילי
זה הסוף של החיים, נגמרו החיים - חופית איטח-צלקישוילי מנחל עוז מתארת את התקפת המחבלים על ביתם
מירי תהילה פרידמן
"אף אחד לא יבין את חוסר האונים שהרגשנו באותה שבת" - מירי פרידמן מספרת על שבעה באוקטובר באשקלון
