
העדות המלאה
עדות
עמירם שבלמן
כשהחלה התקפת החמאס היה עמירם בביתו עם אשתו ובתו. כשהבין את חומרת המצב נשאר מחוץ לממ"ד עם הנשק שהיה ברשותו כדי להגן עליהן. במשך כעשר שעות ישב עמירם במסדרון עם אקדח דרוך ומוכן. בשלב מסוים, נשמעו רעשים ליד הבית, מחבל הופיע ועמירם ירה בו. לקראת הערב רוכזו אנשי הקיבוץ לשינה משותפת בבית הילדים הממוגן ולמחרת פונו לאילת. עמירם זוכר ומזכיר את חברי הקיבוץ שנהרגו. הוא מכיר תודה על קבלת הפנים החמה שזכו לה באילת. עמירם מעביר שעורים בטאי צ׳י וצ'יקונג, מה שעוזר לו לחזור לעצמו. הוא מגיע לקיבוץ לעיתים תכופות ומתכנן לחזור לצמיתות, אין לו בית אחר. אולם, מאז השבת השחורה, נפגעו האמון והתקווה שהיו לו לגבי האפשרות לחיות בשלום עם העזתים. מהפאוץ' עם האקדח הוא לא נפרד.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
עמירם שבלמן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10













