העדות המלאה
עדות
אמנון בן-דוד
אמנון בן-דוד בן השמונים וחמש ואשתו, תושבי כפר עזה, ארחו בחג את בנם צפריר ומשפחתו, תושבי כפר חיים: כלתם מאיה ושני הנכדים, אורי בן תשע וחצי ואלה בת שבע. בשל אזעקות צבע אדום ו"בומים" בשבת בבוקר הסתגרו כולם בממ"ד. צפריר ומאיה הבינו שמחבלים חדרו לקיבוץ. מאוחר יותר הצליחו להיכנס לבית, בשעה שהמשפחה ישבה בשקט ובחשיכה מוחלטת בתוכו. צפריר החזיק בחוזקה בידית דלת הממ"ד והמחבלים לא הצליחו להיכנס. זמן מה לאחר שהלכו, פנה צפריר למאיה ומשלא הגיבה, האיר עליה בפנס וראה שהיא מדממת וכבר אינה בין החיים. בדיעבד הסתבר שכדור בודד שירו המחבלים דרך הדלת הרג אותה, מבלי שהשמיעה הגה. שעות ארוכות חלפו, רק למחרת אחר הצהריים חילצו חיילי יחידת 'דובדבן' את בני המשפחה, גופתה של מאיה נותרה בבית עד לטיהור הקיבוץ ממחבלים. אמנון ואשתו הועברו לבית החולים ומשם לאחיו בעין עירון, לאחר חודש חברו לקהילת כפר עזה שבשפיים, שם הם מנסים לעכל ולהתאושש מהאסון.
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
אמנון בן-דוד
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 20.02.2024
צילום: דייב גלעד
ראיון: לורן פאר
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: שלי קליין-אברהם
מדיה נוספת
חיליק וינשטיין, תמירה מור
קורה כאן משהו חריג ואין מצב שלא יגיע כוח שיתמודד עם האירוע - חיליק וינשטיין ותמירה מור על 7.10 בסופה
שגית לוי גלפרב
”הוא אמר לי: מי שיישאר פה ימות. עכשיו צריך לפנות את כולם“ – שגית לוי גלפרב על 7.10 בארז
קובי וולף
"קיויתי רק שלא ירו RPG לכיוון שלנו כי אז אנחנו בצרה" - קובי וולף, עיתונאי, על תיעוד 7.10 ברחבי עוטף
מיכל בן-שטרית רהב
"אני אומרת ללי: אנחנו נלחמים עד הכדור האחרון" - מיכל רהב מספרת על שבעה באוקטובר בנירים
