
העדות המלאה
עדות
אנדריי פבלובסקי, ויקי פבלובסקי
ויקי עם לירי התינוקת נכנסו לממ"ד כשהחלו התראות צבע אדום והצטרפו לאנדריי ושני הבנים שישנו שם. בערך ב-7:00 ה חלו הודעות ווטסאפ על חדירה ואחר כך על פצועים בקיבוץ. סביב 12:30 החל ירי על ביתם וויקי התקשרה למשטרת אופקים לבקש עזרה. ויקי ואנדריי חששו שהם וילדיהם הולכים להיהרג ושהם ננטשו. הירי נרגע אך בצהרים נפל החשמל ונפסקה התקשורת. בערב הילדים נרדמו וויקי נשארה ערה והיתה בטוחה שישראל כולה נכבשה. בבוקר היא תקשרה בדפיקות עם טלי שכנתה והבינה שהם לא האחרונים שנשארו בחיים. סביב השעה 8:30 אנדריי יצא מהבית וראה חיילים וכעבור כמה דקות באו לחלצם והובילו אותם לאוטובוס. בצומת בית קמה הם עברו לאוטובוס לאילת.
איפה התרחש האירוע:
כיסופים
שם המתועד/ת:
אנדריי פבלובסקי, ויקי פבלובסקי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת













