
העדות המלאה
עדות
אביטל כהן
אביטל מקיבוץ כפר עזה, בת 79, אלמנה עם ארבעה ילדים. רק בת אחת גרה בקיבוץ עם בן זוגה. ספרנית בנשמתה. עם תחילת האזעקות בשבת בבוקר, היתה די רגועה. היא זו שהתעניינה במה שקרה לבני משפחתה וחבריה. במהלך הבוקר התנהלה יחסית ברוגע: יצאה מהממ"ד לשירותים ולהביא אוכל. למזלה, לאזור המגורים שלה לא הגיעו מחבלים. בחצות, התפנתה עם מזוודה שהכינה לשבוע ותרופות לחודש. תחילה לתחנת הדלק הסמוכה, בהמשך חברי הקיבוץ פונו לאילת והיא הצליחה לחבור לנסיעה לתל אביב ומשם אסף אותה בנה לביתו בצפון. היה קשה לה מאוד כשהתוודעה לרשימת הנרצחים. הגיעה ללוויות בסבל רב. עברה למלון לתקופה ארוכה. העסיקה את עצמה בפעילויות שונות. עצובה מאוד על המצב, אך כמעט לא הראתה זאת כלפי חוץ. תחזור בשמחה לכפר עזה. מקווה שהקיבוץ יתאושש חברתית.
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
אביטל כהן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת













