העדות המלאה
עדות
אביבית פרץ
אביבית, תושבת אופקים ואם לשלושה ילדים, נסעה בערב שמחת תורה עם משפחתה להתארח בדימונה והחליטה להישאר ללון שם. כך קרה שבבוקר שבעה באוקטובר הייתה מחוץ לביתה. החוויה של להיות רחוקים מאופקים ולא לדעת מה קורה עם אביה שיצא לתפילה היתה קשה. ככל שחלפו השעות התקבלו הודעות על אנשים שהכירה ונרצחו. כעבור ארבעה ימים החליטו לחזור לאופקים, אבל הילדים חששו להישאר בעיר, והם התארחו במשך שבועיים וחצי בהרצליה אצל אנשים שפתחו לפניהם את ביתם ואת ליבם. אחרי שחזרו, עברו הוריה להתגורר אצלה וזה חיזק קצת את הביטחון. ילידה הגיבו קשה למצב וגם אצלה תחושת הביטחון נעלמה. היא מרגישה שכל עוד יש חטופים אי אפשר לחזור לשגרה וגם הכול מסביבה מלא בתזכורות. כיום מסייעת למפונים במתחם החדשנות באופקים.
איפה התרחש האירוע:
אופקים
שם המתועד/ת:
אביבית פרץ
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
