העדות המלאה
עדות
איילת בנדק קציר
השכם בבוקר בשבת, בעוד איילת ישנה, יצא דוד קציר (המכונה קצ'קו או דוב (Duv)) לטיול בג'יפ שלו. הוא לא הספיק להתרחק כאשר החלו הפגזות חזקות והוא התקשר להגיד לה שהוא חוזר. כששמעה יריות הבינה מיד שמדובר במחבלים, נכנסה לממ"ד והתחבאה בארון. המחבלים נכנסו לביתה מספר פעמים, השתוללו, ירו לכל עבר וניסו לשרוף את הבית, אך לא הבחינו בדלת הממ"ד. בין לבין היא הצליחה להצטייד במים, בקבוק ריק, פנסים וספר. כך עברו עליה 30 שעות, רוב הזמן ללא תקשורת וחשמל, כשהיא החזיקה מעמד בעזרת דמיון מודרך ו"ביקור" במוזיאונים אהובים. בראשון בבוקר שמעה חייל צועק: "יש פה מישהו בחיים?". רק אחרי יומיים נודע לה שדוד חזר לקיבוץ ונורה מיד, ליד המזכירות. איש לא העז לספר לה כי אהוב ליבה מזה 41 שנה איננו.
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
איילת בנדק קציר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-06-06
צילום: דייב גלעד
ראיון: ענת צום אילון
עריכת וידאו: ענת צום אילון
עריכת תוכן: ענת צום אילון
אריזה: בת-חן קהלני
מדיה נוספת
צוהאן כהן
צוהאן כהן על 7.10 ברעים: ”בתוך הבית ממש זרם חזק, ואני אומרת לעצמי עכשיו המים האלה מצילים אותי.“
ציפורה (ציפה) רובין
"התחלתי את חיי בשואה ובגיל שמונים נפלה עליי עוד שואה"- ציפה רובין מספרת על השבעה באוקטובר בניר עוז
קרן בן שלום
"יש לי פה ילדה. יש לנו מחבלים בבית"- קרן בן שלום מתארת את שעות האימה בקיבוץ עין השלושה ב-7.10
רוני מאירוביץ סלע
"אף ילד שהוא לא שלך ימות במשמרת שלך” – רוני מאירוביץ-סלע מנחל עוז, נזכרת בשבת השחורה
רועי רביבו
"הבנתי שהולכים להגיע עוד מחבלים": רועי רביבו מנחל עוז מתאר כיצד שמר על משפחתו וביתו מפני המחבלים
ריקי גרינטק
"איבדתי חצי מהשכנים שלי וזה הכאב הכי גדול"- ריקי גרינטק מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה.
