
העדות המלאה
עדות
עינב מאור
עינב מאור חיה בנירים עם בנה בן ה-16. אביו של הבן חי גם הוא בקיבוץ. החשש ממתקפה היה באוויר. עינב היתה מודעת לכך. בשישה באוקטובר, עינב טסה ליוון לטיול משפחתי שתוכנן מראש. בבוקר שבת החלה לקבל הודעות מבנה על פלישת המחבלים לקיבוץ. בווטסאפ הקיבוצי עלה האיום על החברים. בעקבות הודעה מאבי בנה כי המחבלים "הם פה בדלת", מיהרה להזמין כרטיס טיסה לארץ. ההודעה שמשפחתה בסדר הרגיעה מעט. עם נחיתתה נחשפה לאובדנם של חברים רבים ולעוצמת המתקפה. היא הצטרפה לקהילה באילת, ועברה איתה לבאר שבע, שם חשה באופטימיות מסוימת ופתיחת אפשרויות. בתחילה חשה כעס גדול על ההפקרה, ותחושת דיכאון. החזרה לנירים, ביוזמת הבן, מחזקת אותה. קהילת נירים התחזקה ותהיה בסדר. חשוב לדעת שהמתקפה לא היתה הפתעה, אלא אירוע שידוע מראש.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
עינב מאור
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10













