
העדות המלאה
עדות
גבי אנקר
גבי ואשתו נאוה הרגישו בטוחים יחסית עם האקדח של גבי ונעילה לדלת הממ"ד. הם אף העזו לצאת מדי פעם לשירותים ולאוכל. כשהצבא הגיע בצהריים, הם העדיפו לא להתפנות למועדון הצפוף, ופונו מביתם רק ב יום שני בבוקר. הם המשיכו היישר לטבעון לבת שלהם. כשהטילים של חיזבאללה טיווחו את האיזור, הם חזרו בין הראשונים לקיבוץ. בכל הנוגע למשפחה הקרובה, בעיני גבי "אלת המזל" שמרה עליהם: הבן, שהיה עם שלוש בנותיו הקטנות, הרג את המחבל שניסה להיכנס לממ"ד, בתו וחתנו הצליחו להימלט ממסיבת הנובה, והוא לא יצא לרכיבת האופניים שלו בשבת בבוקר. עם זאת האסון פגע בשכנתו, חנה פרי (פופלוול) שנחטפה ושני בניה, רועי ונדב, שנרצחו, יחד עם חברים נוספים מנירים.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
גבי אנקר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה













