
העדות המלאה
עדות
גולדי פוירשטיין הס
גולדי ובעלה אלדד הגיעו לנירים שלוש שנים לפני השבת השחורה ומצאו בקיבוץ את ביתם. בחג פתחו את סוכתם לאורחים רבים ובשישי הצטרפו לחגיגות 77 שנים לקיבוץ. בשבת בבוקר התעוררו ממטחי הטילים. אפופים מחוסר שינה העבירו את שלושת ילדיהם הקטנים לממ“ד והסתגרו בו, כשאלדד מחזיק את ידית הדלת נעולה. במשך שעות התמודדו עם הצורך לשמור על רוגע, ולחסוך מהילדים את החשיפה לחרדת המוות שחשו, ולזוועות המתחוללות בקיבוץ. קריאות לעזרה ששלחה גולדי, לא נענו. מהממ“ד, ללא חשמל, ועם סוללות טלפון כמעט ריקות, שמעו איך מחבלים פורצים לביתם ושבים אליו מספר פעמים, אך מסיבה לא מובנת הם לא ניגשו לממ“ד. כשהגיע כח חילוץ בלילה גילו ששכניהם נרצחו ונחטפו, ויחד עם ניצולים אחרים ניסו למצוא מקום בטוח עד לפינוי לאילת. בשבועות שאחרי בחרה גולדי להתרכז בעתיד המשפחה והקיבוץ, ולא במה שהיה.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
גולדי פוירשטיין הס
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 10.01.2024
צילום: רון כצנלסון
ראיון: שירי צור
עריכת וידאו: נעמי פרס
עריכת תוכן: טליה תיבון

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10













