
העדות המלאה
עדות
גולדי פוירשטיין הס
גולדי ובעלה אלדד הגיעו לנירים שלוש שנים לפני השבת השחורה ומצאו בקיבוץ את ביתם. בחג פתחו את סוכתם לאורחים רבים ובשישי הצטרפו לחגיגות 77 שנים לקיבוץ. בשבת בבוקר התעוררו ממטחי הטילים. אפופים מחוסר שינה העבירו את שלושת ילדיהם הקטנים לממ“ד והסתגרו בו, כשאלדד מחזיק את ידית הדלת נעולה. במשך שעות התמודדו עם הצורך לשמור על רוגע, ולחסוך מהילדים את החשיפה לחרדת המוות שחשו, ולזוועות המתחוללות בקיבוץ. קריאות לעזרה ששלחה גולדי, לא נענו. מהממ“ד, ללא חשמל, ועם סוללות טלפון כמעט ריקות, שמעו איך מחבלים פורצים לביתם ושבים אליו מספר פעמים, אך מסיבה לא מובנת הם לא ניגשו לממ“ד. כשהגיע כח חילוץ בלילה גילו ששכניהם נרצחו ונחטפו, ויחד עם ניצולים אחרים ניסו למצוא מקום בטוח עד לפינוי לאילת. בשבועות שאחרי בחרה גולדי להתרכז בעתיד המשפחה והקיבוץ, ולא במה שהיה.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
גולדי פוירשטיין הס
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 10.01.2024
צילום: רון כצנלסון
ראיון: שירי צור
עריכת וידאו: נעמי פרס
עריכת תוכן: טליה תיבון

מדיה נוספת
רונית אילון
"צועקים שוב ושוב ושוב: ירו עלינו, שורפים אותנו, בעלי פצוע, איפה הצבא?"-רונית אילון על 7.10 בכפר עזה
חי סויסה
"התחושה של החוסר אונים, זה לא משהו שהכרנו אותו" - חי סוויסה מנתיבות במפגש עם שורד הנובה שהציל
נעמי הירשפלד
" ראיתי את הטנדר הלבן המפורסם דוהר לתוך השכונה"- נעמי הירשפלד מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה
סאנשיין לוי
"ככה אנחנו הולכים למות?" - סאנשיין לוי מעין השלושה, מתארת את מתקפת המחבלים על ביתה ומשפחתה בקי בוץ
נפתלי שפרר, אילנה שפרר
"ישבנו בממ"ד מאובנים, קפואים, שומעים את הירי לצידי הבית ומאחוריו". אילנה ונפתלי שפרר על 7.10 בעלומים