
העדות המלאה
עדות
הדר בר
הדר בר, מנהלת תרבות ורווחה בניר עוז מתגוררת בקיבוץ מאז ילדותה. בעת המתקפה על הקיבוץ הסתגרה בממ"ד עם בעלה, שניים מילדיה והכלבה, בעוד בנה האמצעי, בן ה-10, שהה בביתו של חבר. ארבע פעמים נכנסו חוליות מחבלים לביתם, חירבו ובזזו את הבית אך לא הצליחו לפתוח את דלת הממ"ד. הדר הספיקה לקבלה הודעות ווטסאפ מחברים על פגיעות של מחבלים בבתיהם, עד שנותרה ללא סוללה. אחר הצהרים, השתכנעה לצאת מהממ"ד רק כששמעה מבחוץ את אמה שהצליחה להמלט עם בן זוגה מהממ"ד הבוער. המשפחה התפנתה לחמ"ל, שם נפגשו לראשונה עם הבן האמצעי. עם היציאה מהממ״ד, הדר נכנסה מיד לתפקידה כאחראית הבריאות והרווחה בחירום וריכזה את הטיפול בקהילה. "כשמסתכלת על הקהילה - רואה את מי שאין", היא מתארת את התחושות הקשות כשהתברר גודל האירוע. הדר ממשיכה בתפקידה במקום המגורים הזמני של חברי ניר עוז בקרית גת.
איפה התרחש האירוע:
ניר עוז
שם המתועד/ת:
הדר בר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה













