
תקציר העדות

"יורם אמר, כדאי שתלכי כי הילדים מחכים, והלכתי. לא היתה ברירה"- תמר מצגר על שחרורה מהשבי
העדות המלאה
עדות
תמר מצגר
החטיפה והשבי: תמר היתה במקלחת, בשבת בבוקר, כששמעה קולות בערבית ואת יורם, בעלה, עונה בערבית, בסלון. דלת המקלחת נפתחה והיא נמשכה החוצה ואחר כך נגררה החוצה מביתה. היא הועלתה על אופנוע בין שני מחבלים, הועברה למכונית עד שהגיעו לבית בעזה. משם הועברה במכונית נוספת לפיר של מנהרה. במכונית פגשה את נילי מרגלית שעודדה אותה. משם החלו ללכת, עם עוד חברים, יחפים, במנהרות. לאחר כמה שעות, הוכנסו לחדר גדול שם פגשה חברים וילדים מניר עוז ונירים ואת יורם בעלה. הם המשיכו בצעדה במנהרות עד מתחם גדול וחדיש ושם 12 מהם נשארו, כל התקופה. כדי להעביר את הזמן, אלכס דנציג הרצה להם במשך כמה שבועות ואחריו חיים פרי. יורם היה איש הקשר וניהל שיחות בערבית עם השובים. נילי מרגלית דרשה וקבלה תרופות וטיפלה בכולם.
השחרור: בעסקה הראשונה החלו לשחרר ילדים ונשים. תמר הוצאה מהמנהרה עם רימון קירשט-בוכשטב והן הוסעו כשמסביבן המון צועק. בדרך נוספו עוד חטופות לרכב. לאחר זמן הגיעו ארבעה אמבולנסים והן הועברו אליהם. מהאמבולנסים הועברו לישראל והוטסו לבית חולים שיבא ושם נפגשה עם משפחתה. תמר עברה ניתוח לב פתוח וכששוחררה הצטרפה לקהילת ניר עוז בכרמי גת וחיכתה לשחרורו של יורם. לאחר זמן נודע על הירצחו של יורם בשבי, עם עוד חמישה חטופים. הכאב על הירצחם וחסרונו של יורם קשים לה מאד, אך היא גאה בבניה ובנכדיה.
תאריך התיעוד:
26.05.2025
איפה התרחש האירוע:
ניר עוז
שם המתועד/ת:
תמר מצגר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
מאיה חדש
ראיון:
סלעית בשן
עריכת וידאו:
נעמה גאוי
עריכת תוכן:
נריה שחור
עריכת קול:
אריזה:
שיר קדיס אלדד
עריכת צבע:
קרדיט:



