העדות המלאה
עדות
יהודית צמיר
את ערב שמחת תורה בילו יהודית צמיר ובעלה אצל הבן ומשפחתו בצפון. בשבת החלו התרעות בווטסאפ הקיבוצי, והודעת הרבש"ץ להתחמש בנשק. הם לא היו מודעים למתרחש בשל נפילת התקשורת ומאוחר יותר הצטרפו לקהילת הקיבוץ המפונה. יהודית מעידה על מתח בקרב החברים. לאחר חצי שנה החליטו לחזור לקיבוץ. מתנדבים סייעו לשמר את הקיבוץ והבתים פה, כך שהם חזרו לישוב מסודר. רק שנה לאחר מכן הבינו את גודל הסכנה בה עמד הקיבוץ. יהודית שורדת השואה מתארת כיצד חלומותיה נצבעו בדם. היא רגישה יותר לקולות המלחמה בשל המלחמה אותה חוותה כילדה רכה. יהודית רואה עתיד לקהילת מפלסים ומצפה לקליטת המשפחות העתידית. היא דואגת להתנהלות המדינה וליכולתה להבטיח עתיד כלכלי לילדיה ולנכדיה. מגיעה לנו שנה טובה יותר, היא אומרת, ומאמינה כי אסור לאבד את התקווה.
איפה התרחש האירוע:
מפלסים
שם המתועד/ת:
יהודית צמיר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
אליחי בנטל
"אנחנו חייבים לצאת מכאן לפני שהאש תגיע אלינו" - אלי מזרחי מעין השלושה, מתאר את אירועי שבעה באוקטובר
יגאל קריחלי-דוד
"הטלפון שלו עצר באזור חאן יונס" - יגאל קריחלי-דוד מספר על החרדה לגורל בנו בשבעה באוקטובר בנירים
גבי אנקר
"שתי שורות מאחורינו חטפו את חנה פופלוול ואת הבן שלה נדב זכרונו לברכה" - מספר גבי אנקר מנירים
צבי אלון
"בממ"ד היה חם וחשוך והיינו מוכנים למצב שחלילה המחבלים ייכנסו אלינו" - צבי אלון מספר על 7.10 בבארי
פרח פילו
"אני מבינה ממה שכתבו בקבוצה איך המחבלים מתקדמים וידעתי שהם בשכונה שלי" - פרח פילו על 7.10 בבארי
יהודית ניר
"הייתי חזקה כל החיים. הפעם היחידה שקרסתי הייתה אז" - יהודית ניר מספרת על שבעה באוקטובר במפלסים
