העדות המלאה
עדות
לאה חיימוביץ'
לאה היא חברת קיבוץ רעים מזה 44 שנים. היא ובעלה עברו אליו מגבעתיים למען חינוך הילדים. במשך שנים רבות היא לימדה מוזיקה, וארגנה מופעים ופעילויות תרבות. כששמעו צבע אדום הם נכנסו לממ"ד, לוקחים איתם תרופות חטיפים ושתייה, והחלו לצפות בטלוויזיה. לאה מספרת שהיא יצאה פעמיים כדי להתקלח, והיא מסבירה זאת בכך שלא הבינה את גודל הטרגדיה. בסביבות ארבע אחר הצהרים הגיעו אליהם חברי כיתת הכוננות וסרקו את הבית והמחסן אך לא אפשרו להם לצאת כי עדיין היו מחבלים בקיבוץ עד למחרת. כשנאמר להם להתארגן ליציאה היא לא שיערה שזה יהיה לכל כך הרבה זמן. בתחילה שהו באילת ומשם עברו לתל אביב. כמי שגדלה במרכז היא מכירה את העיר, ובינתיים אינה מתכננת לחזור לרעים.
עדות זו תועדה ע״י ״קיבוץ עדויות״.
איפה התרחש האירוע:
רעים
שם המתועד/ת:
לאה חיימוביץ'
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
