העדות המלאה
עדות
מריאלה רוצ׳מן
מריאלה, בעלה וילדיהם נכנסו לממ"ד בשבת ב-6:30 בבוקר. הם הדליקו טלוויזיה וראו את הטנדרים הלבנים בשדרות. לאחר זמן החלו לשמוע יריות וצעקות בערבית סביב ביתם. הם כיבו הכל ונשכבו על הרצפה. החשמל נפל, לא היה אוכל ומים. מריאלה היתה בלי משקפיה ולכן לא נעזרה בטלפון. שני רימונים שנזרקו לתוך הבית התפוצצו והיא היתה בטוחה שסופם הגיע. בעלה החזיק את ידית הממ"ד במשך כל השעות ועקב אחר ההודעות בטלפון. לקראת 17:00 הגיעו חיילים לביתם, אמרו להם להתארגן לפינוי ולחזור לממ"ד. לקראת ערב הוציאו אותם והם נסעו למועדון, שם פגשו את שאר תושבי הקיבוץ ושמעו על הנרצחים והחטופים. בעלה הצטרף לכיתת הכוננות. למחרת, אחר הצהרים, נסעו בשיירת אוטובוסים לאילת. אחרי ארבעה חודשים במלון עברו לדירה בבאר שבע.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
מריאלה רוצ׳מן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
סער פז
"משפחות רבות פחדו לחזור, אבל לאט-לאט מתרגלים שוב לבית" - סער פז מספר על 7.10 בניר עם והחזרה לשם
נירית יונה דוננה
"במשך שעות חיכיתי לצבא למסוק והוא לא הגיע"- נירית יונה דוננה מספרת על 7.10 בניר יצחק
אהובה אילן
"לא עלה על דעתנו שיש כמויות של מחבלים" – אהובה אילן מכיסופים מעידה על אירועי שבעה באוקטובר
נועה לוי
"אני מחזירה לעצמי את השליטה שנלקחה ממני ב-7 באוקטובר" - נועה לוי מספרת על המתקפה הקטלנית על שדרות
