
העדות המלאה
עדות
מריאלה רוצ׳מן
מריאלה, בעלה וילדיהם נכנסו לממ"ד בשבת ב-6:30 בבוקר. הם הדליקו טלוויזיה וראו את הטנדרים הלבנים בשדרות. לאחר זמן החלו לשמוע יריות וצעקות בערבית סביב ביתם. הם כיבו הכל ונשכבו על הרצפה. החשמל נפל, לא היה אוכל ומים. מריאלה היתה בלי משקפיה ולכן לא נעזרה בטלפון. שני רימונים שנזרקו לתוך הבית התפוצצו והיא היתה בטוחה שסופם הגיע. בעלה החזיק את ידית הממ"ד במשך כל השעות ועקב אחר ההודעות בטלפון. לקראת 17:00 הגיעו חיילים לביתם, אמרו להם להתארגן לפינוי ולחזור לממ"ד. לקראת ערב הוציאו אותם והם נסעו למועדון, שם פגשו את שאר תושבי הקיבוץ ושמעו על הנרצחים והחטופים. בעלה הצטרף לכיתת הכוננות. למחרת, אחר הצהרים, נסעו בשיירת אוטובוסים לאילת. אחרי ארבעה חודשים במלון עברו לדירה בבאר שבע.
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
מריאלה רוצ׳מן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10













