
העדות המלאה
עדות
מוניקה אינס מינקר
בשבת בבוקר מוניקה ובעלה נבהלו מהרעשים החזקים וקראו לבתם, בת ה-33, להצטרף אליהם לממ"ד. כשהתחילו להגיע ידיעות על כניסת מחב לים לקיבוץ, מוניקה לא האמינה לכך, אבל אז נשמעו יריות רבות מחוץ לבית. כשהשתרר שקט שאלו את עצמם- "מי ניצח?" כך המתינו שעות רבות עד הלילה, אז פונו לאחד מבתי הילדים והמתינו עם עוד חברי קיבוץ במשך שעות ארוכות. בזמן הזה החלו להגיע מידע על משפחה שנחטפה, על חברי כיתת הכוננות, על נופלים מהקיבוץ ומהעוטף. למחרת פונו לאילת למלון קיסר שם קיבלו את פניהם בחום ובלבביות, עם אוכל ובגדים יד שניה, ושם החלו לעכל את האסון שחוו. מאז עולות בה שאלות רבות ועצב על כל מה שאבד להם באותו יום.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
מוניקה אינס מינקר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10













