
העדות המלאה
עדות
מוניקה אינס מינקר
בשבת בבוקר מוניקה ובעלה נבהלו מהרעשים החזקים וקראו לבתם, בת ה-33, להצטרף אליהם לממ"ד. כשהתחילו להגיע ידיעות על כניסת מחב לים לקיבוץ, מוניקה לא האמינה לכך, אבל אז נשמעו יריות רבות מחוץ לבית. כשהשתרר שקט שאלו את עצמם- "מי ניצח?" כך המתינו שעות רבות עד הלילה, אז פונו לאחד מבתי הילדים והמתינו עם עוד חברי קיבוץ במשך שעות ארוכות. בזמן הזה החלו להגיע מידע על משפחה שנחטפה, על חברי כיתת הכוננות, על נופלים מהקיבוץ ומהעוטף. למחרת פונו לאילת למלון קיסר שם קיבלו את פניהם בחום ובלבביות, עם אוכל ובגדים יד שניה, ושם החלו לעכל את האסון שחוו. מאז עולות בה שאלות רבות ועצב על כל מה שאבד להם באותו יום.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
מוניקה אינס מינקר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
עדי פרי
"ידעתי שאני בסכנת חיים אבל הייתה לי הרגשה שאני בהשגחה"- עדי פרי מספרת על שבעה באוקטובר בעין השלושה
יוסק'ה מרמורשטיין
"אין תשובה 3 שעות, ואני בחרדות לא עלי, עליה" - יוסקה מרמורשטיין על הפחד לגורל בתו ומשפחתה ברעים.
אורי הורוביץ
"זאת הייתה תקופה של עשייה, לא היה הרבה זמן לחשוב"- אורי הורוביץ מספר על ההתמודדות עם שבעה באוקטובר
סיון שמחה כהן
"מחוררים אותנו כמו במטווח של ברווזים" – סיון שמחה כהן על הבריחה עם יניב בן זוגה ז״ל ממתקפת הנובה
סיגל סגלוביץ עוז
"זה נראה כמו נצח. הזמן לא עובר. אתה מתנהל בתוך חרדה"- סיגל סגלובי ץ עוז מספרת על שבעה באוקטובר במגן
מיכל כהן
"ראיתי בטלפון את חטיפתו של חתני אוהד בן עמי בגופיה ותחתוני בוקסר" - מיכל כהן מתארת את 7.10 בבארי
מרסלו גרזון
"תחושה של חוסר אונים טוטאלי" - מרסלו גרזון מספר על שבעה באוקטובר כשהוא חרד לבתו ומשפחתה בניר עוז













