
העדות המלאה
עדות
רונית אילון
רונית, מטפלת משפחתית מכפר עזה, הצטרפה לבעלה לכנס לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור. במקום לחזור לקיבוץ כפי שתכננו, רונית הרגישה רע והם נשארו במרכז. עם הידיעות הראשונות על הנעשה בקיבוץ, היא נכנסה לקבוצות הווטסאפ ונחשפה לזעקות עזרה מכל כיוון. היא התגייסה לעזור, ותמכה בהודעות בשתי נשים מבוגרות שהיו לבדן. היא גם התבקשה לטלפן לאשה עם ילדים צעירים, ולמסור את מילותיו האחרונות של בעלה שלחם בכיתת הכוננות. כך שעות, הייתה חשופה לכל הקריאות הנואשות, והבינה שמי שמפסיק לכתוב, כבר איננו. כשהצבא החל לחלץ, היא עזרה להכווין את הכוחות לפי הדחיפות. רק ביום ראשון, כאשר שכניה האהובים חולצו, היא למדה שהבית שלהם הפך למרכז של המחבלים, כתובות נאצה נכתבו בכל החדרים, והם חבשו את הפצועים בכל מה שמצאו בבית, כך שהכל היה מוצף דם.
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
רונית אילון
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10













