העדות המלאה
עדות
שגית לוי גלפרב
שגית, יו“ר צח“י של ארז, התעוררה מאזעקות צבע אדום. למרות שבעוטף הורגלו באזעקות, תחושת בטן הובילה אותה להשאיר את משפחתה בממ“ד ולרוץ לפתוח את החמ“לֹ, ולתפעל את מערכות ההגנה והתמיכה של ארז. בדרכה שמעה ירי נק“ל קרוב ממחסום ארז שנכבש. בעוד כיתת הכוננות יוצאת להגן על שערי הקיבוץ אליהם ניסו לחדור המחבלים, צח“י החלו לתקשר עם גורמים חיצוניים. כבר בדקות הראשונות הגיעו לחמ“ל פצועים וניצולים. תוך ניסיונות להזעיק עזרה, שגית הובילה חלק לממ“ד בביתה וחזרה לעבודה. רגעים הקשים ביותר היו הידיעה שחבר כיתת הכוננות, אמיר נעים, נפצע בלחימה ונפטר מפצעיו, והטיפול בבשורה הקשה למשפחה. למרות שילדיה ביקשו שתחזור, המשיכה לתפקד עד לרגע האחרון, ולא רואה עצמה גיבורה. כוח צבא רשמי הגיע לקיבוץ רק בשעות הלילה המאוחרות ותחילה דרש פינוי מידי, שבוטל אחרי שנאספו כולם. הקיבוץ התפנה רק ביום ראשון בצהריים כששגית בין האחרונים, לאחר שווידאה שכולם בסדר. בחודשים שאחרי הפינוי למצפה רמון עסקה בדאגה לחברי הקיבוץ, עיסוק שהיווה גם בריחה מעצמה. ארז יישאר תמיד הבית. היא מאמינה שהקהילה תתרפא.
איפה התרחש האירוע:
ארז
שם המתועד/ת:
שגית לוי גלפרב
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
