העדות המלאה
עדות
שגית רחל דניאלי
שגית ואיתמר דניאלי הגיעו לסעד כדי לחזק את ההתיישבות בעוטף. במרחב הכפרי הם מצאו בית וקהילה. הם ידעו כיצד להתנהל בסבבי הלחימה, אך חדירת המחבלים בשבת שמטה את הקרקע מתחת לרגליהם. במשך שעות הם ישבו בממ"ד עם חמשת ילדיהם, בעוד הידיעות על האירועים הקשים מגיעות דרך התקשורת והפלאפונים. שגית חשה כמו בשדה קרב. במוצש סייעו במתן אוכל לחיילים ולשורדי הנובה בקיבוץ. בעת הפינוי נחשפו למראות קשים בדרכים. במלון קהילת סעד התארגנה במהירות לחדש את המערכות החברתיות והחינוכיות ושגית נרתמה לעזרה. המשפחה חזרה לקיבוץ. שגית מנהלת את מערכת החינוך. היא גאה בפעילויות המשדרות חוסן קהילתי. לשגית עדין יש ספקות באשר לעתיד, אך לדבריה "יכולים לאיים עלינו כמה שרוצים, אנחנו כאן. החיים חזקים מהכל".
איפה התרחש האירוע:
סעד
שם המתועד/ת:
שגית רחל דניאלי
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"ח ברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
