
העדות המלאה
עדות
שלומית לוי-צמיר
שלומית וחיים בן זוגה תכננו לחגוג לבנם אריאל בן השש יום הולדת בשבת 7.10. האזעקות הקפיצו אותם לממ"ד בו שהו עד הערב. השעות הראשונות היו ללא מידע, ורק בסביבות עשר בבוקר קבלו הודעה מפורשת על כוחות עוינים ברחבי הקיבוץ, אך הבינו שרק כיתת הכוננות נמצאת בשטח. שלומית ניסתה לתכנן מסתור לבנה בממ"ד אם ייכנסו המחבלים, אך חשה חוסר אונים. בצהרים הגיעו כוחות צה"ל, ושלומית עקבה אחרי קולות הקרבות שבחוץ. בערב רוכזו כל התושבים בבית הילדים הממוגנים שבמרכז הקיבוץ ובמשך עוד יממה המתינו למצב שיאפשר פינוי. בינתיים הלכה והתרחבה תמונת היקף האובדן, החטופים והפצועים. בחצות הלילה של 8.10 יצאה שיירת המפונים לאילת, והגיעה לפנות בוקר אל בית המלון.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
שלומית לוי-צמיר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת













