
העדות המלאה
עדות
שמוליק כהן
בבוקר 7.10 קם שמוליק כהן מניר יצחק בשעה 6:15 והתכונן לצאת להליכה. מטח טילים כבד ולא שגרתי הביא את אשתו לומר לו להישאר בבית. בסביבות 7:30-8:00 הבינו שחדרו מחבלים לבארי. בסביבות 9:00 הבינו שישנם מחבלים גם בניר יצחק. שמוליק הצטייד בסכינים ושמר על ידית הממ"ד לאורך כל היום. במהלך השעות הללו ניזונו בעיקר מבתם, שהייתה מחוברת לקבוצות הווטסאפ של הצעירים. במהלך השעות דאגו לנכדה ששירתה בכיפת ברזל סמוך לעלומים.
בשעה 14:30 התקבלה הודעה שחיילי צה"ל בקיבוץ. לקראת ערב החלו אנשי הקיבוץ להיאסף בבתי הילדים. רק אז נחשפו למה שהתחולל בנגב המערבי לאורך היום, ולמה שהתרחש בקיבוץ. למחרת התפנו לאילת. כמורה בחבל אשכול הכיר רבים מהנפגעים. שמוליק לא רצה לעזוב את הקיבוץ, סלד מחוויית הפליטות, וחזר לניר יצחק ברגע שהתאפשר.
איפה התרחש האירוע:
ניר יצחק
שם המתועד/ת:
שמוליק כהן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת
בוריס וולוביק
"בעבר שמענו כמות כזאת של אזעקות רק בחטיפתו של גלעד שליט"- בוריס וולוביק על 7.10 בניר עם
רועי רשף
"הייתי בקונפליקט קשה בין נסיעה לקיבוץ לשמירה על הוריי"- רועי רשף ממפלסים על 7.10, הרחק מביתו בקיבוץ
נטע רז
"הכי שמחה שאני חלק משער הנגב, חלק מהעשייה ומהעוטף וכל מה שקורה פה" - נטע רז, מועצה אזורית שער הנגב
הדס גרינברג
"הרגשתי חוסר אונים שלא הצלחתי לעזור לאלו שחיפשו את יקיריהם" - הדס גרינברג על הסיקור התקשרותי ב-7.10
דוידי בן ציון
"מאוד סוריאליסטי – גופות, צבע אדום, האמר פתוח, גשם" - דוידי בן ציון מספר על הלחימה בכפר עזה













