
העדות המלאה
עדות
אורי אוטין
אורי אוטין מניר יצחק, גרוש ואב לתומר בן ה-11. בשבעה באוקטובר התעורר למטח טילים. אורי ותומר רצו לממ"ד של שכנתו ולריה. חברתו של אורי מאחד היישובים בעוטף הייתה לבדה ועדכנה אותו שהמחבלים בביתה. בשלב מסוים ניתק הקשר ביניהם ואורי התכונן לרע מכל.
בשדי אברהם נותקו מחשמל ומטלפונים. ביום ראשון בצהרים קיבלו אישור לצאת. אורי ותומר הדרימו לאילת, שם פגש את חברתו שהייתה במצב קשה לאחר חטיפתם של ילדיה והגרוש שלה. אורי ניסה לתמוך בה ככל יכולתו. בשלב מסוים אמרה שאינה פנויה לקשר והם נפרדו. באילת הרגיש לא טוב ועזב. לאחר מכן חזר לשם כדי לתעד את המקרים אך לא הצליח. לבסוף חזר לניר יצחק ומאז נשאר שם בכיתת הכוננות. אין לו רצון לחזור לשדי אברהם.
איפה התרחש האירוע:
שדי אברהם
שם המתועד/ת:
אורי אוטין
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"ח ברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא אברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור
יוני קרוטנברג
"לא לצאת למקרים, הכבישים מלאים במחבלים" - יוני קרוטנברג מקיבוץ מגן מתאר את התחושה הקשה בשבת













