
העדות המלאה
עדות
ימית דקל אביטל
ימית דקל אביטל וחברותיה יצאו לסופ"ש רגוע בתל אביב. בשבת התעוררו לצלילי ההתרעות הבלתי פוסקות ולהודעות הווטצאפ המבהילות שתיארו את שעות האימה בקיבוץ. בבית, בממ"ד, שהו בני, בעלה, שלושת ילדיה וילד נוסף שהתארח אצלם. דרך הודעות ווטצאפ בלתי פוסקות, ניסתה ימית לתמוך בילדיה, לגייס את כוחות הצבא, ולתמוך בבעלה. דרך התקשורת הקטועה עם משפחתה נודע לה על האירועים הקשים בקיבוץ, וידה קצרה מלהושיע. בשלב מסוים, חשה כי איבדה את כל משפחתה. הפינוי מניר עוז התעכב מאד, אך לבסוף התאחדה המשפחה במלון באילת. במפגש זה התוודעו למות אחיו התאום של בני, כמו גם לפגיעה האנושה בקהילת הקיבוץ. ימית נאחזת בחיים, מתגעגעת לבית, לקיבוץ ולשדות, ומאמינה כי אין ארץ אחרת, גם אם האדמה בוערת.
איפה התרחש האירוע:
ניר עוז
שם המתועד/ת:
ימית דקל אביטל
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 13.11.2023
צילום: כפיר סמיילי אמיר
ראיון: טליה אבישי
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: נעה בר חושן

מדיה נוספת
פרח פילו
"אני מבינה ממה שכתבו בקבוצה איך המחבלים מתקדמים וידעתי שהם בשכונה שלי" - פרח פילו על 7.10 בבארי
יהודית ניר
"הייתי חזקה כל החיים. הפעם היחידה שקרסתי הייתה אז" - יהודית ניר מספרת על שבעה באוקטובר במפלסים
אליהו הרשקוביץ
״ואני חוזר לצלם. כמו בן אדם שמנסה להתעלם מהחוויה המטורפת שהוא עבר״ - אליהו הרשקוביץ מחולית על 7.10
עמרי קדם
"אנחנו מבינים שהמחבלים פה באזור שלנו ומאותו רגע מפסיקים לדבר"- עמרי קדם מספר על שבעה באוקטובר בבארי
יצחק (איציק) פז
"קודם כול לזהות שיש שם שרידים אנושיים" – ד"ר יצחק פז מרשות העתיקות מספר על הסיוע בחיפוש הנעדרים











