
העדות המלאה
עדות
ימית דקל אביטל
ימית דקל אביטל וחברותיה יצאו לסופ"ש רגוע בתל אביב. בשבת התעוררו לצלילי ההתרעות הבלתי פוסקות ולהודעות הווטצאפ המבהילות שתיארו את שעות האימה בקיבוץ. בבית, בממ"ד, שהו בני, בעלה, שלושת ילדיה וילד נוסף שהתארח אצלם. דרך הודעות ווטצאפ בלתי פוסקות, ניסתה ימית לתמוך בילדיה, לגייס את כוחות הצבא, ולתמוך בבעלה. דרך התקשורת הקטועה עם משפחתה נודע לה על האירועים הקשים בקיבוץ, וידה קצרה מלהושיע. בשלב מסוים, חשה כי איבדה את כל משפחתה. הפינוי מניר עוז התעכב מאד, אך לבסוף התאחדה המשפחה במלון באילת. במפגש זה התוודעו למות אחיו התאום של בני, כמו גם לפגיעה האנושה בקהילת הקיבוץ. ימית נאחזת בחיים, מתגעגעת לבית, לקיבוץ ולשדות, ומאמינה כי אין ארץ אחרת, גם אם האדמה בוערת.
איפה התרחש האירוע:
ניר עוז
שם המתועד/ת:
ימית דקל אביטל
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 13.11.2023
צילום: כפיר סמיילי אמיר
ראיון: טליה אבישי
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: נעה בר חושן

מדיה נוספת
רונית אילון
"צועקים שוב ושוב ושוב: ירו עלינו, שורפים אותנו, בעלי פצוע, איפה הצבא?"-רונית אילון על 7.10 בכפר עזה
חי סויסה
"התחושה של החוסר אונים, זה לא משהו שהכרנו אותו" - חי סוויסה מנתיבות במפגש עם שורד הנובה שהציל
נעמי הירשפלד
" ראיתי את הטנדר הלבן המפורסם דוהר לתוך השכונה"- נעמי הירשפלד מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה
סאנשיין לוי
"ככה אנחנו הולכים למות?" - סאנשיין לוי מעין השלושה, מתארת את מתקפת המחבלים על ביתה ומשפחתה בקי בוץ
נפתלי שפרר, אילנה שפרר
"ישבנו בממ"ד מאובנים, קפואים, שומעים את הירי לצידי הבית ומאחוריו". אילנה ונפתלי שפרר על 7.10 בעלומים