העדות המלאה
עדות
יש בראונר
יש (ישראל) בראונר (92), מראשוני כיסופים, הגיע מהברונקס לקיבוץ עם גרעין אמריקאי. הגבול עם עזה סומן בתחילה בחביות, ועם התרבות הפגיעות בנפש וברכוש, התרוממו גדרות וחומות.
ההרעשה הכבדה בשבת בבוקר לא זעזעה במיוחד את יש ואת בלה אשתו, אך הפחידה מאוד את המטפלת מהפיליפינים. החשמל נותק, התקשורת נפלה, והם היו מבודדים מכל המתרחש בחוץ. כשיצאו לשירותים, יש ראה דמות בסלון - מחבל שלמזלם לא היה חמוש ולא הבחין בהם. אחרי 30 שעות חילצו אותם חיילים, ורק אז ראו שהבית הרוס מרימון שנזרק, ודלת הממ"ד ירויה. יש ובלה מחכים לרגע שיוכלו לחזור הביתה. יש הוא אמן ומורה לאמנות, ולפני המלחמה הזמין את החברים למסיבה וחילק להם מעבודותיו. נכדו, ששומר היום בקיבוץ ומסייר בבתים, סיפר לו שבכל בית תלויה עבודה שלו, וכך ניצלו רוב העבודות.
איפה התרחש האירוע:
כיסופים
שם המתועד/ת:
יש בראונר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-01-09
צ ילום: רון כצנלסון
ראיון: ענת צום אילון
עריכת וידאו: ענת צום אילון
עריכת תוכן: ענת צום אילון
אריזה: נתנאל פיש
מדיה נוספת
הגר עין גדי
"היה מרגש לשמוע את החיילים אומרים - עכשיו אנו פה לשמור עליכם"- הגר עין גדי מספרת על 7.10 בניר יצחק
חנה אשל רובינשטיין
"מה זה אומר שנכבשנו על ידי החמאס?" - חנה אשל רובינשטיין מנירים מספרת על שבעה באוקטובר
אנדריי פבלובסקי, ויקי פבלובסקי
"יורים עלינו, תגידו שמישהו בדרך!" ויקי ואנדריי פבלובסקי מספרים על שבעה באוקטובר בכיסופים
שקד ירושלמי, כרמל שפירא להב
"הרגע ריססו אותנו מחבלים" – כרמל שפירא-להב ושקד ירושלמי מספרים כיצד ניצלו מהמתקפה בנובה
חופית איטח-צלקישוילי
זה הסוף של החיים, נגמרו החיים - חופית איטח-צלקישוילי מנחל עוז מתארת את התקפת המחבלים על ביתם
מירי תהילה פרידמן
"אף אחד לא יבין את חוסר האונים שהרגשנו באותה שבת" - מירי פרידמן מספרת על שבעה באוקטובר באשקלון
