
תקציר העדות

"התחבקנו הרבה. כל פעם שהיה כזה איזה בום, הוא רץ ותפס אותי."- עדי אפרת על השהות בממ"ד עם בנה.
העדות המלאה
עדות
עדי אפרת
עדי אפרת שהתה בממ"ד 30 שעות רצופות עם בנה רועי בן החמש. מקולות הירי וההפגזות, ומההודעות הרבות בקבוצות הווטסאפ הבינה שמדובר באירוע חריג בעוצמתו. עיקר מעיינה היה לתווך את הסיטואציה המורכבת לבנה באופן שישפיע כמה שפחות על בריאותו הנפשית אחרכך. במקביל, היא שלחה מיקומים לחברים ביחידות קרביות והפעילה קשרים לאתר פצוע בבית החולים סורוקה. בזמן שהותם בממ"ד העדיפה עדי להתעדכן כמה שפחות במה שקורה על מנת לשמור על הערנות והמיקוד שלה עבור בנה. אחרי שחולצו שמעה עדי על גודל הפורענות והבינה את המקריות שבהצלתם. עדי מתקשה לצייר תמונה עתידית. היא לא יכולה לחשוב על נטישת כפר עזה ולא יכולה לחשוב איך תוכל לחזור, אך מקווה שאירוע משנה חיים כזה יעזור לה למצוא משמעות חדשה בחייה מעבר לזוטות של חיי היומיום.
תאריך התיעוד:
2024-03-20
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
עדי אפרת
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דייב גלעד
ראיון:
רבקה טננבוים-פרצל
עריכת וידאו:
רוני אלפנדרי
עריכת תוכן:
רבקה טננבוים-פרצל
עריכת קול:
-
אריזה:
כרמל אילני
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-03-20
צילום: דייב גלעד
ראיון: רבקה טננבוים-פרצל
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: רבקה טננבוים-פרצל
אריזה: כרמל אילני

מדיה נוספת
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
הלל אקוטונס
״התחושה שנותרה לי זה בעיקר חוסר אונים, תחושה שאני לא חוויתי אף פעם בחיי״ - הלל אקוטונס מעין הבשור


