תקציר העדות
"אני יושבת בבית שלי, על מיטות של הילדים שלי, אבל אני במלחמה" - עמית יסודי-עדס על 7.10 בכפר עזה
העדות המלאה
עדות
עמית יסודי-עדס
בשבעה באוקטובר עמית ובעלה תומר התכוונו לחגוג יום הולדת 5 לבנם שיר, השני משלושת ילדיהם. הכיבוד שהכינו לחגיגה החזיק אותם כל 36 השעות ששהו בממ"ד. מיד לאחר תחילת האזעקות הם שמעו את כיתת הכוננות מצטיידת בנשק בנשקייה הצמודה לביתם. דקות ספורות לאחר מכן, כבר שמעו יריות וכדורים שפוגעים בבית. מהווטסאפ הם הבינו שהמחבלים בכל הקיבוץ. תומר יצא לנסות לטפל באביב ברעם מכיתת הכוננות, ששכב פצוע ליד הבית שלהם, אבל לא הצליח להגיע אליו. כשחזר כיתר את הכניסות לבית במערומי כיסאות וסירים, הכניס לממ"ד אוכל, את עוגת יום ההולדת ואייפד לילדים. בעשר בבוקר החשמל נפל, ובהמשך הם איבדו קשר עם העולם החיצון. שעות ארוכות עמדו עמית ותומר עם סכיני מטבח ביד אחת ודלת הממ"ד או התינוקת בשנייה. כל הזמן הזה עמית הרגישה חוסר אונים ולא הבינה איך ייתכן שעוד לא באו לחלץ אותם. בשלב מסוים הם חשבו שזה הסוף ונפרדו זה מזו. כשהגיעו סופסוף החיילים, הם נכנסו ברובים מכוונים אליהם, כי היו בטוחים שמחבלים השתלטו על הבית.
תאריך התיעוד:
28.02.2024
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
עמית יסודי-עדס
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דייב גלעד
ראיון:
רבקה טננבוים-פרצל
עריכת וידאו:
דב גזית
עריכת תוכן:
זהר ברנט
עריכת קול:
-
אריזה:
ענר טאוסיג
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך: 28.02.2024
ראיון: רבקה טננבוים-פרצל
צילום: דייב גלעד
עריכת וידאו: דב גזית
עריכת תוכן: זהר ברנט
אריזה: ענר טאוסיג
מדיה נוספת
דרורית וייס
"מה שהחזיר את תחושת האונים היה הקמת מערכת החינוך"- דרורית וייס מספרת על שבעה באוקטובר בסעד
רות בן ואליד
"ידענו שאנחנו חייבים לשמור על הקהילות שלנו. להחזיר אותם" - רות בן ואליד על אתגרי מערכת החינוך במלחמה
אירית אפרתי
"חברים מקבלים הודעות על ילדים פצועים וילדים מנותקי קשר" אירית אפרתי מעין הבשור מספרת על 7.10
ליהיא אברמוב
"אנחנו צריכים להיערך לצוות לבשר למשפחות" - ליהיא א ברמוב מספרת על שבעה באוקטובר במושב ישע
ֵהדר גלברד
״היד שלי הייתה כל הזמן על הידית של הממ״ד. פתאום אתה שומע אנשים הולכים בקומה השנייה״-הדר גלברד מבארי
ערן ניסן
"צוות רפואי יהודים וערבים, והאנשים שטיפלנו בהם הם יהודים וערבים" - ערן ניסן על המיון בסורוקה ב-7.10
