אבי פירוז: יום שישי
אכלנו ארוחת, אה,

שישי, הכל היה בסדר.

אה, ישבנו בבית,

אהה, כל המשפחה,

וכ-- כולם הלכו לבית
ואשתי ואני נשארנו בבית.

אף אחד לא נשאר, למחרת כאילו.

שבת בבוקר בש-- שש ו-- אני
מעריך 06:20 משהו כזה,

אה, התחיל הצבע האדום.

היה הרבה בומים, היה
הרבה כיפות ברזל,

היה הרבה ירי מרגמות, ירי,

כל מ-- כל מיני ירי,

ש, ירי שונה מאחד לשני.

ואני יודע להבדיל בין
נק"ל לקלאץ', למאג,

לאפס חמש, ל-- למסוק שיורה,

אני מכיר את כל הרעשים האלו.

והתפלאתי ש-- שאין לנו הרבה כוח,

אה, לעצור את כל
ההתקפת טילים האלו.

מראיינת: הבן שלך התקשר?

אבי פירוז: אה?

מראיינת: הבן שלך התקשר?

אבי פירוז: הבן שלי התקשר

מפורטוגל ואמר לי:
"אבא, איפה אתם?"

אמרתי: "אנחנו בדרך לממ"ד".

אז הוא אמר: "אבא, אבא,

תיכנסו מהר מהר לממ"ד,

כי יש מחבלים ב-- ב-- במושב".

בדיעבד שמעתי קולות של ערבים אבל,

אהה, אמ-- קולות של ערבים?

אולי זה פועלים פלסטינים,

אני לא הב-- לא הבנתי מה.

אבל, אה, מסתבר שחדרו למושב שלנו.

מראיינת: היו ליד הבית שלך?

אבי פירוז: כן, היו ליד הבית שלי.

במקרה היה לי כלב מאוד גדול
שהוא-- שהוא כנראה נעמד,

אהה, ומול המחבלים.

הם ירו בכ-- בשכן שלי והרגו אותו.

מראיינת: מי זה?

אבי פירוז: זה גלעד כפיר,

בחור, אה, צעיר, הוא היה צלם,

הוא היה אוהב לצלם את היירוטים
של כיפת ברזל ותמונות של,

אהה, יירוטים, אה,
לכיוון ארץ ישראל.

מראיינת: הוא היה בחוץ?

אבי פירוז: הוא היה בחוץ, צילם,

ירו בו, הוא זחל, ככה אני הבנתי.

נכנס לאחד הבתים,

ושמה המשיכו להרוג
אותו י-- המחבלים.

מראיינת: אתם לא
ידעתם מה קורה בחוץ?

אבי פירוז: לא ידעתי, אני
שמעתי ירי קרוב אליי ממש ירי,

ופצ-- ופצמ"רים שנופלים ממש לידי.

כאילו במרחק של עשר מטר,

חמש עשרה מטר, אבל לא היה,

מראיינת: נכנסתם לממ"ד?

אבי פירוז: אה?

מראיינת: נכנסתם ל--

אבי פירוז: אנחנו נכנסנו ב--
כאילו בגלל הטלפון מהבן,

אז, אה, נכנסנו,

ולא רציתי, אה,

ל-- לסכן את החיים
שלי ושל שונטל אשתי,

אז, אהה, ה-- הכנו
את עצמנו בממ"ד.

אהה, אני החזקתי מחבת,

אה, יציקה גדול,

ש-- אשתי שונטל החזיקה 2 סכינים,

ואני שמתי גרזן אחד בנפרד.

אמרתי אם, אה, יירו
בדלת של הממ"ד אני

אוכל לפחות לשחק עם ה-- עם המחבת,

שיפגע גם במחבת ולא יחזור אלינו.

אבל לא היה הרעשים האלו,

לא היה ירי ל-- לכיוון הדלת.

מראיינת: לא ניסו להיכנס?

אבי פירוז: לא, לא.
והבית שלי פתוח,

שתביני, הבית שלי פתוח,

לא-- לא השארתי אותו נעול.

מראיינת: והממ"ד סגור מבפנים?

אבי פירוז: הממ"ד סגור מבפנים,

אבל לא היה לי את ה-- את
המתקן שמחזיק את הידית, אהה,

מראיינת: הא.

אבי פירוז: לא היה לי, לא היה לי,

אבל זה היד שלי זה היה.

מראיינת: היה חשמל? היה,

אבי פירוז: אה?

מראיינת: היה חשמל, מים?

אבי פירוז: לא היה
מים, לא היה חשמל,

לא היה תקשורת, לא היה,

אה, קשר עם אף אחד במושב.

מראיינת: לא ידעת מה קורה?

אבי פירוז: לא ידעתי מה, מה קורה.

אני נכנסתי, אני הלום קרב,

ואני מכיר את הרעשים האלו,

מכיר את התגובות של הגוף שלי,

אפילו אני, אני כל הזמן, אה,

חושב מאיפה הם יבואו,
כאילו עליתי למרפסת,

יש לי ב-- קומה שנייה
מרפסת גדולה שאני

יכול להסתכל מאיפה זה בא.

אבל, ואז אני רואה
בסביבות 14:30, משהו כזה,

שהיה איזה רוגע של כמה דקות, אה,

ללא יירוטים, ללא טילים, אז, אה,

עליתי למעלה למרפסת,

ואני רואה עשן במחסום ארז,

עשן בעוד כמה מקומות,
עשן באזורים שלנו.

מראיינת: אתה רואה עשן.

אבי פירוז: אני רואה
עשן, אני שומע פיצוצים,

אני, אני, ואני שואל את
עצמי איפה הטנקים שלנו?

איפה הנגמ"שים, איפה ההליקופטרים?

איפה חיל האוויר?

איפה כיתות כוננות?

איפה ואיפה ואיפה.

ואני ש-- ממשיך לשמוע ירי.

ואני שואל את השאלות,

אבל איפה, איפה הצבא?

שמעתי, אה, קו-- קול של הליקופטר,

אמרתי לפחות מישהו שומע,

מישהו יודע, מישהו רואה.

זה היה בסביבות 15:00
משהו כזה, בצהריים.

מראיינת: מה חשבת שהסיבה שאין,

אה, שאתה לא שומע את הצבא?

אבי פירוז: לא חשבתי על
כלום, בטחתי בצבא שלנו.

הייתי בטוח ו-- שיש
מישהו שנותן מענה.

ועליתי ל-- כאילו למרפסת,

וה-- ש-- כששמעתי את ההליקופטר,

י-- עליתי ישר,

רציתי לראות אם זה שלנו בכלל.

ואז יריתי, אה,

ראיתי שההליקו-- ה-- ההליקופטר,

אני חושב זה קוברה, אבל לא בטוח.

ירה שמה כמה צרורות לכיוון הגדר,

הבית שלי ג-- בסמוך לגדר ממש.

והוא ירה כמה יריות,

שינה ד-- מיקום,

ירה עוד פעם ועזב.

אחרי איזה עשרים דקות, חצי שעה,

עוד הליקופטר בא,

אני לא יודע אם זה זה,

או לא אח-- אם מישהו אחר.

אמרתי, זהו הם כבשו
כבר את ה-- את,

אה, מחסום ארז.

ו-- אהה, טלפונים,

אה, אי אפשר להוציא,

אי אפשר לקבל, אי אפשר לצאת,

רק וואטסאפ ל-- לכתוב
את מה שיש. ו--

מראיינת: כבר ידעת שאנש--

אבי פירוז: אה?

מראיינת: כבר ידעת
שיש אנשים שנפגעו,

אבי פירוז: לא. לא ידעתי,

מראיינת: קיבלת [לא ברור],

אבי פירוז: לא ידעתי כלום,

לא ידעתי ולא שמעתי
צעקות של-- של יהודים,

רק של ערבים, רק של ערבים.

והרגו, אה, זוג חברים,

אה, שלי, את,

אה, שלומי מולכו ואיילת מולכו.

הם ירו להם בכלבים,

ירו להם בחתולים, הם היו, הם,

הם היו מטפלים בחתולים של
המושב ומאכילים אותם והם

אנשים מאוד מאוד,

אה, טובים והרגו אותם.

והרגו חבר שלי עם הבן שלו,

את, אה, גיל,

אה, טס-- גיל טסה ואת
ב-- הבן שלו אור.

אה, ופצעו, אה, עוד,

עוד ילדים ועוד, אה,

מבוגרים ושרפו, ואני לא יודע מה.

מראיינת: אבל כל זה נודע לך,

אבי פירוז: אח--
בדיעבד אחרי ואני,

ו-- וש-- חלק מהדברים אני שומע,

חלק הדברים שומע מאנשים,

חלק מהדברים אני לא רוצה
לשמוע, אני לא יכול לשמוע.

אני, יש לי מספיק, אהה,

אממ, משקל על הנשמה שלי,

ככה שאני לא יכול, אה,

לתת לה עוד יותר,

אה, אה, תשומת לב בעניין.

וזה, זה הכל-- כל
הסוכה הייתה מוכנה,

הארוחה הייתה זה,

המנגל היה מוכן, הכל היה מוכן,

רק להדליק אותו במוצאי שבת.

במוצאי שבת בסביבות 19:00,

אמרתי ל-- לאשתי,

בואי-- בואי נתכונן,

ניקח את הרגליים ונברח מפה.

הכינה תיק, יצאנו מהיישוב,

כאילו רציתי לצאת
מהיישוב, לא ידעתי מאיפה,

אם זה מהמילוט,

יש דרך מילוט, או מהשער הראשי.

אמרתי מהשער הראשי אני
לא נ-- נכנס בשום אופן.

ירדנו ונסענו דרך המילוט.

מראיינת: אתה נהגת ברכב?

אבי פירוז: אני נהגתי,
אה, דרך המילוט.

אשתי לידי, אהה,
מזוודה קטנה אדומה.

אהה, נסענו, עברנו דרך המילוט,

ראיתי, אממ, השער
פתוח, חציתי את השער.

נסעתי בזהירות, שמה יש
עיקולים-- עיקולים,

אה, קצת מסוכנים.

עליתי על כביש 4 ושם זה התחיל.

מכוניות, גופות שרופות עם
מכוניות שרופות, ג'יפים הפוכים.

וכמעט נכנסתי ב-- בג'יפ צבאי,

ראיתי את הגחון שלו מולי,

בצורת, אה, קיר.

בשנייה האחרונה, כי לא היה
חשמל והאור שלי הוא אור למרחק.

אני מנסה ל-- ל--
כל פעם לראות אם יש

איזה מפגע או משהו על
מנת לא ל-- לעלות עליו,

או לעלות על גופה,

או לעלות על, על אנשים.

ופה התפללתי, התחלתי להתפלל,

אהה, "שמע ישראל,

אין כאלוהינו", כל מיני ברכות.

ות-- תן לי לעבור בשקט.

ה-- יצאנו עד שהגענו למבקיעים,

עברנו את מבקיעים,

עברנו את הכניסה הצפונית של
אשק-- הדרומית של אשקלון,

עברנו עוד ועוד ואנחנו
רואים עוד ועוד,

אהה, אנשים שנת-- בצד.

מראיינת: לא הייתה
משטרה? מחסומים?

אבי פירוז: גם מכוניות
משטרה היו שמה הפוכים

וירויים ו-- ובלגן, פשוט בלגן.

הגענו ל-- ל-- לצומת סילבר,

חניתי בצד, שמה היה
קצת יותר תקשורת.

אה, הצלחתי לדבר עם החמ"ל במושב,

אמרתי להם, אה, לאן להתפנות?

אם יש מקום שנוכל להיות שמה,

כי כבר הלילה מגיע.

אז אמרו לי: "ת--
תגיע למעלה החמישה,

מלון יערים, ותגיע לקבלה,

אנחנו כבר נדבר איתם".

בדרך ה-- בדרך נסענו ונסענו
ונסענו ונסענו עד שהגענו לפה.

הגענו ב-23:30 בלילה, לא אכלנו
כל היום, שתינו מעט מים.

היה לנו במקרה סודה ב-- באוטו,

בקבוק סודה של ליטר וחצי,

שתינו אותו, לאט לאט
כל הדרך עד שהגענו.

התבלבלנו, התברברנו. אממ,

אני לא מכיר את כל ה-- את
כל האזור הזה של ירושלים,

אני מכיר את ה-- את הכותל המערבי,

את ה-- את כל ה-- כל
הדברים היפים שיש שם,

אבל לא-- לא את מעלה החמישה.

זה-- והוא: "תפנה ימינה",

אני פונה ימינה, "תעשה פרסה".

עשיתי פרסה ועוד פרסה ועוד פרסה.

עד שהגענו, אמרתי:

"אנ-- אני אלך איתך איפה
שאת אומרת לי אני אלך".

והגעתו-- הגענו ל-- פה חיכה לנו,

אהה, הכ-- המנהלת קבלה,

והיא אמרה: "אין בעיה,

אנחנו נקבל אותכם,

ויש לכם אוכל אם אתם
רוצים, יש לכם שתייה,

תתרעננו, תעזבו את הדברים פה,

אנחנו ניתן לכם חדר,
הכל יהיה בסדר".

וזה ככה, זה מה-- זה מהצד,

אה, ה-- האישי שלי, זה מה שעברתי.

אממ, שמעתי על הגבורה
שגיל קפץ על הרימון,

שהוא קפץ על הרימון, הוא התפוצץ,

אבל הוא התפוצץ כשהוא
היה רחוק ממנו.

הוא לא היה קרוב ממנו,

אם הוא היה קרוב הוא היה
אוטם את הפגיעה ב-- בילדים.

וזה קרע אותי, זה קרע אותי לגמרי.

וכששמעתי על זה קיבלתי,
קיבלתי ה-- הלם,

כי כל יום שהוא עובר לידי,

או שאני עובר לידו,

אה, "בוא תשתה קפה",
הוא שותה קפה.

"בוא תשב על כוס
בירה, על כוס בירה,

בוא זה", ותמיד היינו
ביחסים מאוד טובים.

ותמיד התייעצנו אחד עם השני,

עכשיו אין לי מי לדבר, לא עם

שלומי ולא עם גיל ולא עם אשתו,

ולא, הכל-- הכל, אהה,

אשתו של גיל קיבלה
את המכה הכי חזקה.

גם בעל, גם ילד,

גם גיס, הגיס שלה נ-- נפטר.

אה, אמא, אה,

החמה, חמתה נפטרה,

זאת אומרת, מכל מקום
שהם, שקרוב אליהם נפגע.

אה, ראיתי אותה בטלוויזיה,

אהה, גיבורה, פשוט גיבורה.

איך שהיא עומדת מול הטלוויזיה,

ואומרת להם את השמות של הערבים

שהיו באים מעזה לעבוד מבית לבית,

אם יש תיקונים, אם יש,

אה, אהה,משהו לסדר,
לנקות בגינה, לגזום.