תקציר העדות
"ועדיין אין לנו שום קשר עם רותם..." - בתיה הולין מספרת על השבעה באוקטובר בכפר עזה
העדות המלאה
עדות
בתיה הולין
בשש וחצי בבוקר הסתגרו בתיה הולין ובעלה נחום בממ"ד ביתם בכפר עזה כשמטחי טילים ברקע. בדרך הספיקה לראות מחבלים על סף ביתה. מהטלויזיה וקבוצות הווטסאפ הבינה בהדרגה את גודל האירוע. במיוחד היתה חרדה לשניים מילדיה הגרים בקיבוץ: בנה איתמר, הסובל מהלם קרב, ובתה רותם, שהיתה לבד בבית עם שני ילדיה הקטנים. בעשר וחצי התקשר צלם תושב עזה, שהיה בזמנו שותף לתערוכת צילום שיצרה. כשניסה לתחקר אותה אודות תנועות צה"ל בגזרה, ניתקה את השיחה. בצהריים פסקה רותם להגיב לווטסאפ, החרדה גדלה כשהובן שרבים משכניה נרצחו. לאחר מכן התחברה בתיה למצלמת רכבה שעמד בכניסה לקיבוץ. כשראתה מחבלים מתקדמים לביתה, העבירה מידע על לכוחות ההצלה. קרבות ירי נשמעו שעות ארוכות, בממ"ד התמעט החמצן ואזלו המים. רק בראשון בבוקע חילץ כוח גבעתי את בתיה ונחום. בזחילה, תחת אש, כשגופות רבות סביבם, הגיעו ל'אלונית'. לתדהמתה ראתה חיילים יושבים ללא מעש, והתחננה שיכנסו לחלץ את ילדיה ונכדיה. רק בצהריים חולצו כולם לשפיים. לצד תחושות קשות של כעס, צער, אכזבה והתפקחות בתיה ממשיכה בפעילותה כצלמת ואוצרת. התערוכה "חלום.שבר" הוצגה בארץ ובדרכה לעולם.
תאריך התיעוד:
2024-03-28
איפה התרחש האירוע:
כפר עזה
שם המתועד/ת:
בתיה הולין
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דייב גלעד
ראיון:
גיל לוין
עריכת וידאו:
אורנית ברקאי
עריכת תוכן:
שלי קליין-אברהם
עריכת קול:
-
אריזה:
חגי אדוריאן
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 2024-03-28
צילום: דייב גלעד
ראיון: גיל לוין
עריכת וידאו: אורנית ברקאי
עריכת תוכן: שלי קליין-אברהם
אריזה: חגי אדוריאן
מדיה נוספת
אליחי בנטל
"אנחנו חייבים לצאת מכאן לפני שהאש תגיע אלינו" - אלי מזרחי מעין השלושה, מתאר את אירועי שבעה באוקטובר
יגאל קריחלי-דוד
"הטלפון שלו עצר באזור חאן יונס" - יגאל קריחלי-דוד מספר על החרדה לגורל בנו בשבעה באוקטובר בנירים
גבי אנקר
"שתי שורות מאחורינו חטפו את חנה פופלוול ואת הבן שלה נדב זכרונו לברכה" - מספר גבי אנקר מנירים
צבי אלון
"בממ"ד היה חם וחשוך והיינו מוכנים למצב שחלילה המחבלים ייכנסו אלינו" - צבי אלון מספר על 7.10 בבארי
פרח פילו
"אני מבינה ממה שכתבו בקבוצה איך המחבלים מתקדמים וידעתי שהם בשכונה שלי" - פרח פילו על 7.10 בבארי
יהודית ניר
"הייתי חזקה כל החיים. הפעם היחידה שקרסתי הייתה אז" - יהודית ניר מספרת על שבעה באוקטובר במפלסים
