העדות המלאה
עדות
עידית תבור
עידית תבור ובן זוגה שלומי ראו מחבלים בכניסה לקיבוץ כבר בשישי בצוהריים. הם לא אפשרו להם להיכנס ולא ייחסו לזה משמעות. בשבת בבוקר נסעו ברכבם לביתם שבבניה, כדי לשתות שם קפה של בוקר. את הטלפונים הניידים השאירו בבית. התרעת "צבע אדום" הכניסה אותם לממ"ד, אך כשקולות הירי התקרבו הם זינקו למכונית במטרה לצאת מהקיבוץ. הם פנו לשער האחורי, אך ללא הטלפונים הוא לא נפתח. הם טיפסו על גבעת פסולת והסתתרו בה. הם שכבו על הגבעה כמעט 12 שעות, בלי אוכל ומים, שומעים את קולות הקרב בקיבוץ ובסביבתו. עם חשיכה ניצלו הזדמנות ונסעו מהקיבוץ, ונחשפו למראות איומים של גופות מוטלות. רק באביב חזרה עידית תבור לעבודה, והמחשבות עדיין טורדות אותה ואת שלומי ללא הפסק.
תאריך התיעוד:
17.06.2024
איפה התרחש האירוע:
סופה
שם המתועד/ת:
עידית תבור
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
צ'רלס יעקב
ראיון:
חיה קרופניק
עריכת וידאו:
רעות גבעולי
עריכת תוכן:
אירית אורן
עריכת קול:
אריזה:
בת-חן קהלני
עריכת צבע:
קרדיט:
מדיה נוספת
רונית אילון
"צועקים שוב ושוב ושוב: ירו עלינו, שורפים אותנו, בעלי פצוע, איפה הצבא?"-רונית אילון על 7.10 בכפר עזה
חי סויסה
"התחושה של החוסר אונים, זה לא משהו שהכרנו אותו" - חי סוויסה מנתיבות במפגש עם שורד הנובה שהציל
נעמי הירשפלד
" ראיתי את הטנדר הלבן המפורסם דוהר לתוך השכונה"- נעמי הירשפלד מספרת על שבעה באוקטובר בכפר עזה
סאנשיין לוי
"ככה אנחנו הולכים למות?" - סאנשיין לוי מעין השלושה, מתארת את מתקפת המחבלים על ביתה ומשפחתה בקיבוץ
נפתלי שפרר, אילנה שפרר
"ישבנו בממ"ד מאובנים, קפואים, שומעים את הירי לצידי הבית ומאחוריו". אילנה ונפתלי שפרר על 7.10 בעלומים
