
תקציר העדות

״הבנתי שיש סיכוי מאוד סביר שאני לא יוצאת מפה היום. או שחוטפים אותי, או שהורגים אותי, או שמחלצים אותי״
העדות המלאה
עדות
איריס גנור
איריס גנור, בת 64, עזבה את נחל עוז לפני עשרות שנים. היא הגיעה לקיבוץ לסוף השבוע כדי לבלות את החג עם המשפחה. כאשר נשמע צבע אדום היא ננעלה בממ״ד עם אמא שלה בת ה-86 ואחותה. במשך 18 שעות ארוכות ומפחידות הן חיכו לחילוץ. בינתיים הן שמעו יריות, הלמות בדלת ובחלון, ושמועות על הזוועות שמתרחשות בבתים שאליהם חדרו מחבלים. בזמן הזה איריס קיבלה את הדין והבינה שיש סיכוי שלא תצא משם בחיים. היא כתבה טקסט כדי שיהיה לה איך לזכור למקרה שהיא תצא משם בחיים, ואיך להיזכר למקרה שהיא תמות. כאשר שבה לתל אביב, הבינה שהיא לא באמת חזרה לחיים שלה.
תאריך התיעוד:
-
איפה התרחש האירוע:
נחל עוז
שם המתועד/ת:
איריס גנור
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
אסף בן עמי
ראיון:
דבורית שרגל
עריכת וידאו:
רותי מינסטר
עריכת תוכן:
דנה שוופי
עריכת קול:
-
אריזה:
-
עריכת צבע:
-
קרדיט:
ראיון: דבורית שרגל
צילום: אסף בן עמי
עריכת וידאו: רותי מינסטר
עריכת תוכן: דנה שוופי

מדיה נוספת
נעם חנוכה
"פתאום אני שומע את המשפט, יש פה פצוע ברכב הראשון" - נעם חנוכה מקיבוץ מפלסים על פציעתו ב-7.10
רוזמירה רינקביץ
"זה הבית שלנו. אנחנו לא עוזבים את הבית" - רוזמירה רינקביץ מספרת על שבעה באוקטובר בקיבוץ מפלסים
עמרי לובובסקי
"רוב המטופלים שראינו באותו יום היו חיילים" – ד״ר עמרי לובובסקי מבי״ח ברזילי על קליטת הפצועים ב-7.10
חיים אוטמזגין
"אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט אוסף ואוסף ואוסף" - חיים אוטמזגין מזק"א מספר על הטיפול בגופות ב-7.10













