תקציר העדות
"אילו ידעתי מה יש שם בחוץ ושארבעה חבר'ה שלי שם, הייתי משתגעת" - ליאנה אסקולי צורף מספרת על 7.10 במגן
העדות המלאה
עדות
ליאנה אסקולי צורף
ליאנה עלתה לארץ בשנת 66' מאיטליה. מאז היא בקיבוץ מגן. "שם יש רמת חיים," לדבריה, "אבל פה יש איכות חיים." היא נשואה, אמא לשלושה בנים – אייל, ערן ויואב - ששלושתם הקימו את ביתם בקיבוץ ושלושתם חברי כיתת הכוננות. בשבת בבוקר, מיד כשהחלו ההפגזות, הורה אחד הבנים להוריו להיכנס לממ"ד, לנעול הכל ולא לצאת. שלושת הבנים ואחד הנכדים - רם, השתתפו בקרב, ויחד עם שאר חברי כיתת הכוננות הצליחו לבלום את עשרות המחבלים ולהציל את הקיבוץ. "אילו ידעתי מה יש שם בחוץ ושארבעה חבר'ה שלי שם, הייתי משתגעת," היא אומרת. רק ביום ראשון הבינו מה התרחש, ולמחרת התפנו. הם היו בין האחרונים שעזבו. המבוגרים רצו להישאר. ומאז? הם חזרו לביקורים בהם הקיבוץ נראה יפה כמו בשבת בבוקר, כשכולם עדיין ישנים. אבל אין אף אחד. הכל מת. ולמרות זאת, למרות החששות הכבדים ואי הוודאות, היא יודעת שיחזרו.
תאריך התיעוד:
13.02.2024
איפה התרחש האירוע:
מגן
שם המתועד/ת:
ליאנה אסקולי צורף
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
דניאל גרשון
ראיון:
דניאל גרשון
עריכת וידאו:
אורה מימון פילבסקי
עריכת תוכן:
עינת גל
עריכת קול:
-
אריזה:
-
עריכת צבע:
-
קרדיט:
תאריך הראיון: 13.02.2024
צילום: דניאל גרשון
ראיון: אורה מימון פילבסקי
עריכת וידאו: אורה מימון פילבסקי
עריכת תוכן: עינת גל
מדיה נוספת
סיו (יוסי) שצקי, מיכל אברהמי שצקי
"שמענו יריות של נשק חי ולא ידענו מי יורה על מי" - מיכל וסיו (יוסי) שצקי מתארים את 7.10 בקיבוץ מגן
גלית נחמיאס
זה הדבר הכי נורא לראות את הבן שלי מת, ירוי , לא זז"- גלית נחמיאס על מות בנה שנפל בקרב במושב ישע
מינה בראלי
"אני רואה את השמיים אדומים שחורים כמו מופע לייזר של זיקוקים" - מינה בראלי מספרת על 7.10 בעין הבשור
דוד (דתו) שרעבי
״באותו רגע השלמתי עם זה, שאני אמות עם המחבלים״ - דוד (דתו) שרעבי על 7.10 בשכונת דור צעיר בכפר עזה.
